זהר

לה) ואי תימא דסליקת לעילא מעשר. שמא מפרש יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הא עשר, יו"ד דמתייחד בה, ולא סליק לעילא מעשר. ובגין דא י', ולא י"א. אבל מאן דמחבר יו"ד, דאיהי אות ברית, בשפחה, ומטרוניתא כלילא מי', בשד דע"ז סמא"ל אתדן בגיהנם.

פירוש הסולם

לה) ואי תימא דסליקת וכו': ואם תאמר, שהמלכות עולה למעלה מעשר ושם היא לבדה. ומשיב, השם המפורש יוד הא ואו הא, שיש בו עשר אותיות, הוא עשר ספירות דז"א, והיוד, ספירות, שהן ז"א מתייחד בה, במלכות, ואינה עולה למעלה מעשר דז"א, שאינה נפרדת ממנו. ומשום זה אומר ספר היצירה, יוד ולא י"א. אבל מי שמחבר י' שהוא אות ברית, שהוא יסוד, בשפחה, או שמחבר המטרוניתא, שהיא מלכות, הכלולה מיוד, בשד דעבודה זרה שהוא סמאל, נידון בגיהנם.