זהר

לה) אי כל דא אית בהו, לית דינא למהוי בנקיו, כד מברכין בהו לקב"ה. בגין דבהו, ובדוגמא דלהון, מתברך שמא קדישא. וע"ד אתון דחכמיתו טובא, היך לא אשגחתון להאי. ולא שמשתון לר' שמעיה חסידא, ואיהו אמר, כל טנופא, וכל לכלוכא, סליקו ליה לסטרא אחרא, דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן. ועל דא מים אחרונים חובה, וחובה אינון.

פירוש הסולם

לה) אי כל דא אית וכו': אם כל זה יש באצבעות, אין צריך לומר, שצריכות להיות בנקיון כשמברכים בהן להקב"ה, משום שבהם, ובדוגמא שלהם, דהיינו חג"ת נ"ה העליונים הרמוזים בהן, מתברך השם הקדוש. וע"כ אתם שנתחכמתם הרבה, איך לא השגחתם על זה. ולא שמשתם לר' שמעיה החסיד, שהוא אמר כל טנוף וכל לכלוך עולה לסטרא אחרא, כי הסטרא אחרא נזון מאותו הטנוף והלכלוך, וע"כ מים אחרונים חובה וחובה הם.