זהר

לה) ואי תימא, דהא מטו לאתר דא, ופסקין, ולא תייבין, לבתר כתיב, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, בגין דההוא נהרא לא פסיק לעלמין. הם שבים, לאן אתר שבים, לאינון תרין קיימין, נצח והוד. ללכת, בהאי צדיק, לאשכחא ברכאן וחידו. והיינו רזא דתנינן, לויתן זה יצרת לשחק בו, דא צדיק.

פירוש הסולם

לה) ואי תימא דהא וכו׳: ואם תאמר, כשמגיעים הנחלים למקום הזה, מלכות, הם פוסקים, ואינם חוזרים, כתוב אחר זה, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, משום שהנהר ההוא אינו פוסק מימיו לעולם. הם שבים, לאיזה מקום הם שבים. ומשיב, ששבים לאלו ב׳ עמודים, נצח והוד. ללכת, בצדיק הזה, שהוא יסוד, למצוא ברכות ושמחה. וז״ס שלמדנו, לויתן זה יצרת לשחק בו, זהו צדיק.