זהר

לה) ת״ח, כד דינא שריא בעלמא, כמה סייפין תליין, דנפקי מההוא חרב עלאה, וזקפין רישא וחמן דהא ההוא חרב עלאה סומקא, מלייא דמא בכל סטרין, כדין גזרין נימוסין. וכמה סייפיא אתערו, כד״א, איש חרבו על ירכו. וכתיב, וחרבו שלופה בידו. וכלהו משתכחי למעבד דינא. ומאן דיערע בהו אתזק. כתיב, הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו׳. מ״ט, בגין דבכל אתר דדינא שריא בכלא שריא, בין במתא בין במדברא ובסחרנא דמתא.

פירוש הסולם

לה) ת״ח כד דינא וכו׳: בוא וראה, כשהדין שורה בעולם, כמה חרבות תלויות דהיינו בעלי הדין, היוצאות מחרב ההיא העליונה, ונושאות ראשן ורואות כי חרב העליונה האדומה, שהוא צד הדין של המלכות, מלאה דם מכל הצדדים, דהיינו דינים, אז הן גוזרות גזרות. וכמה מיני חרבות מתעוררות, ז״ש, איש חרבו על ירכו. וכתוב, וחרבו שלופה בידו. וכולן נמצאות לעשות דין. ומי שיפגוש אותם ינזק. כתוב, הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו' לא אוכל להמלט ההרה וגו'. מהו הטעם שהיה מפחד להמלט ההרה. הוא משום שבכל מקום ששורה הדין, הוא שורה בכל, בין בעיר בין במדבר ומסביב לעיר.