זהר

לה) כל צנורין אינון אתשקיין מן את ו', דאיהו נהר דנגיד ונפיק מעדן, ואיהי צנור דנפיק ממעינא דמיא דאיהו י', ומניה אתפשטא ה' דאיהי ים עלאה.

פירוש מעלות הסולם

לה) כל צנורין אינון וכו׳: כל הצנורות של מלכות, הם מושקים מן אות ו׳ של שם הוי״ה שהיא ז"א. שהוא הנהר הנמשך ויוצא מעדן, שהוא חכמה, כי חכמה נקראת עדן. והוא הצנור היוצא ממעין המים, שהוא י' של שם הוי״ה כנודע שכתר הוא מקור המעין וקוצו של י׳ וחכמה היא המעין ממש. וממנו, כלומר ע"י ז"א, מתפשטת ה' העליונה של שם הוי״ה, היינו בינה, שהיא נקראת ים העליון. (עי׳ זהר פרשת בא אות רכ״ג).
פירוש. סוד ד' אותיות הוי״ה, ה"ס ד׳ הבחינות שברצון לקבל, לבד מן הכתר שה״ס קוץ של הי' שה״ס א״ס ב״ה, כלומר כח הפועל הכלול במחשבת הבריאה, כדי להנאות ולהשפיע טובו לנבראיו. י׳ ה"ס חכמה, שהיא כללות חיותו השייכת לאותו נאצל, ובו בחינה א' של הרצון לקבל. אחר כך מתגבר באור ההוא בחינת רצון של השפעה, שהתגברות זו ממשיכה אור של חסדים, והתגברות זו היא בינה וה' ראשונה של השם, ובחינה ב' שבד' הבחינות. אח״כ מתפשט אור החסדים ההוא התפשטות גדולה היינו בהארת חכמה, וזה נקרא בחינה ג' ו׳ של שם הוי״ה, או זעיר אנפין שפירושו הארת חכמה כי אור החכמה נקרא פנים ולהיותו אור החסדים בהארת חכמה לבד לכן נקרא זעיר אנפין. אח״כ חוזר ומתגבר באור ההוא הרצון לקבל הכלול באור של התפשטות החכמה, בהשתוקקות גדולה זוהי בחינה ד׳ שברצון ונקראת ה' תתאה שבשם הויה ומלכות. (עי׳ תע״ס ח"א דף ה׳).
והנה בעת שבינה יונקת אור חסדים מן הכתר, אינה יונקת אור חכמה מספירת החכמה, ונחשבת שעומדת עם ספירת החכמה אחור באחור. ונמצא שאור החכמה שהוא אור העצמות של כללות עשר הספירות של הנאצל נפסק הימנה, בשביל שהסבה פניה להמשיך אור החסדים מן הכתר, אמנם בשביל להאציל את ז״א, הפכה פניה אל החכמה להמשיך הארת החכמה אל החסדים, שזה נקרא זעיר אנפין, כי שינוי זו שבאור החסדים שקבל הארת חכמה מבדיל את החסדים מן הבינה ונקראים בשם ז״א. הרי שספירת בינה בעצם, היא אור חסדים בלי חכמה. וחסדים עם הארת חכמה היא ז"א, אמנם אחר שנאצל ז״א הכרח הוא שבינה קבלה בתוכה גם הארת חכמה מספירת ז״א ממטה למעלה, הגם שאין לה שום ענין בהארת חכמה זאת, בהיותה בסוד כי חפץ חסד הוא. ונמצא שמבחינה זו דהארת חכמה נהפך הענף להיות שורש, כי מקום הארת חכמה הוא בז"א, וז"א מאיר אל הבינה ממטה למעלה מבחינת הארת חכמה שלו.
ובזה מתבאר מה שלפעמים כתוב בזהד ובכתבי האריז״ל, שבינה היא רחמים גמורים, ואין שום דינים נוהגים בה, ובכל מקום שאור בינה מתפשט בורחים החצונים משם. ופעמים כתוב שדינים מתעוררים ממנה, (עי׳ זהר אחרי אות קס״א) כי מצדה עצמה שהיא חסדים בלי חכמה אין בה שום דינים, אמנם מבחינת הארת חכמה המקבלת מז״א ממטה למעלה דינים מתעוררים הימנה.
גם יובן היטב מ"ש בע״ח שער דרושי הצלם פ״א וז״ל והנה עתה בזו הבחינה הג' נתקנו ג' מוחין תוך גלגלתא דז״א בסוד חב״ד. וכבר נתבאר לעיל כי ג' בחינות הנ״ל הם ג׳ אותיות צל״ם והם חב״ד: מ' חכמה. ל' בינה. צ׳ דעת והנה תחלה באה החכמה, ואח״כ הדעת, ואח״כ הבינה. שהם ג' אותיות שבצלם הזכר, א״כ יהיה הסדר מצ״ל שהם חכמה דעת בינה. והוא הנקרא ביחזקאל (יחזקאל לא) יפה ענף וחורש מצל שהוא ז"א הנקרא ארז הלבנון כנודע עכ״ל. והוא לכאורה תמוה מאד, שז״א שהוא ענף של הבינה ישפיע הארת חכמה אל השורש שלו. (עיי״ש ביפה שעה).
אלא הענין הוא, כי תקון זה של מל״ץ אינו נוהג אלא בעת עליית הפרצופים, דהיינו בעת שא״א נתחבר עם עתיק לפרצוף אחד, וכן או"א עולים לג"ר דא"א וישסו"ת מתחברים עמהם לפרצוף אחד. וכן ז״א לאו"א, דהיינו בשעת הארת ע״ב ס״ג העליונים שמתבטלים הפרסאות לשעת הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו, כי צמצום הב' של ה״ת בעינים מתבטל אז, ואז נוהג ענין התקון של מל״ץ דצלם, המורה ששינוי זו של ביטול הפרסא וירידת המלכות למקומה, אינה פועלת כלום בם׳ דצלם של כל פרצוף, אלא בל׳ שבו, שבה נבחנת ירידת ה״ת בסוד יציאת י' מן אויר ואשתאר אור. משא״כ הם' נשארת תמיד בבחינת אויר, דהיינו בחסדים מכוסים בלי שום שינוי, ואז אין טפת ע״ב העליונה יכולה לבא אל הל׳, כי גם היא בחינת בינה כמו הם' שבחינתה חפץ חסד ולא צריכה חכמה, ולכן באה תחלה הטפה דע״ב אל הצ׳ דצלם, שהיא בחינת ז״א שצריך להארת החכמה, ואז עולה הארת חכמה, מן ז"א אל הל׳ שהיא בחינת בינה, ויורדת הי׳ מן אויר של הל' ואשתאר אור. וזה שכתב בע״ח לעיל בסו"ה יפה ענף וחורש מצל, שמתחלה מקבל הדעת שהוא ז״א וצ' דצל״ם והוא נקרא ענף של הבינה. והוא משפיע הארת החכמה אל הבינה שהיא ל׳ ונעשה הצירוף מצ״ל. וזה נבחן ליופי של הענף שהוא נעשה למשפיע אל השורש שלו. (עי׳ במבוא שערים שער ה׳ ח"א פ"ט ובשער מאמרי רשב״י תרומה דף כ״א ע״ב ד״ה ועתה ובתלמוד ע״ס חלק י״ג דף אלף נ״ג ד״ה ומתחלה).
וזה אמרו
כל צנורין אינון אתשקיין מן את ו' וכו׳ שה״ס הדעת בסו"ה ובדעת חדרים ימלאו. ואיהו צנור דנפיק ממעינא וכו׳ שה"ס חכמה. ומניה, היינו מן הדעת אתפשטא ה׳ שהיא בינה דאיהי ים עלאה, דהיינו שגם היא מקבלת חכמה ע״י י' שיצאה מן אויר שלה ואז נקראת ים עלאה על שם החכמה שבה. בסו"ה יפה ענף וחורש מצל.