זהר

לד) וכל שכן בשעתא דעביד דינא וקטיל בני נשא, ואשתכח לתתא. וכל שכן בשעתא דאזלי לבי קברי, ואהדרו מבי קברי, דהא בשעתא דנשי נטלי רגלייהו עם מיתא, איהו נחית ואשתכח קמייהו, דכתיב רגליה יורדות מות, יורדות למאן. לההוא אתר דאקרי מות. וע"ד חוה גרמת מותא לכל עלמא, רחמנא לשזבינן.

פירוש הסולם

לד) וכל שכן בשעתא וכו': וכל שכן בשעה שעושה דין והורג בני אדם, ונמצא למטה. וכל שכן בשעה שהולכים לבית הקברות וחוזרים מבית הקברות, כי בשעה שנשים נושאות רגליהם עם המת, הוא יורד ונמצא לפניהם. שכתוב, רגליה יורדות מות. יורדות, למי. היינו לאותו מקום שנקרא מות, שמלאך המות בא לפניהם, בשעת נשיאת רגליהם ללוות המת, כי על כן, גרמה חוה המות לכל העולם, הרחמן יצילנו.