זהר

לד) וכד עייל שמשא בסיהרא, נפק מהאי ו' חד פשיטו רזא דברית, כגוונא דא ג', ודא איהו לאעלא בנוקבא. וכד אתכליל כלא בהאי פשיטו דאת ו', כדין קיימא לשמשא בנוקבא. ורזא דא דכתיב, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, לאתכללא דרועא בגופא, ואת בניו אתו, אלין כל אינון רתיכין וסמכין דיליה. דרועא שמאלא לגביה, דכתיב קח את הלוים, לאשתכחא ו' דכליל כלא. בחד פשיטו, למהוי חד.

פירוש הסולם

לד) וכד עייל שמשא וכו': וכשנכנס השמש, שהוא ז"א, בלבנה. שהיא המלכות, יוצאת מו' הזו התפשטות אחת שה"ס הברית, דהיינו היסוד, שהוא כעין זה ג', שצורתה ו' עם תוספת נקודה בסופה, שה"ס העטרה שנתוספה בו, שה"ס המסך שבו, שבסודו הוא גומל דלים, שג' היא יסוד, וד' היא המלכות, וזה הוא ליכנס בהנוקבא, שהיא המלכות וכשנכלל כל זה בהתפשטות הזו של אות הו', שהוא ז"א, אז הוא עומד להזדווג עם הנוקבא. וז"ס שכתוב, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, שבא לכלול זרוע ימין, שהוא חסד הנקרא אהרן, בגוף, שהוא משה. ואת בניו אתו, אלו הם כל המרכבות והסומכים שלו. וזרוע השמאל כלול בו במשה, שהוא מרכבה לז"א, שהוא ו', שכתוב, קח את הלוים. והלוים הם זרוע שמאל. שהוא גבורה. כדי שתמצא הו', שהוא משה, כלול הכל בהתפשטות אחת להיות אחד.