תוכן

לד) וביאור הענין הוא זה: כי הנה ההוא קוצא דשערי דרישא דאריך, הוא יוצא וצומח מן המוחא סתימאה דא"א, וכל השערות ההם שבהאי קוצא, הם צנורות דקים, אשר בתוכם מתלבשין הארות מוחא דאריך, ונמשכין תוך אלו השערות, כי הם כמו צנורות דקים חלולים, ובמקום סיום השערות האלו, שם הם פיות כל השערות, ומשם יוצא הארת מוחא סתימאה דאריך לחוץ. והנה נודע ג"כ כי ז"א מלביש את או"א הנה"י שלהם, ונה"י דאו"א מלבישין לנה"י דאריך ונמצא כי קוצא דשערי דאריך, אשר מקום סיומו הוא עד טיבורא דיליה דאריך, אשר שם הוא רישא דז"א ממש. ונמצא, כי קוצא דשערי הנמשך דרך העורף מאחורי אריך, איננו ממש מסתיים בהתדבקות בגופא דאריך או או"א, רק ברישא דז"א ממה שהוא מלביש את כולם כנזכר, ושם כנגד הדעת מאחוריו במקום העורף דז"א, שם נוגע קוצא דשערי דאריך, ושם הוא מסתיימים, ואותם ההארות דמוחא סתימאה הנמשכות דרך צינורי השערות הנזכר, הם נגלים בסוף האי קוצא דשערי דיליה, והם מאירים בעורף דז"א, באחורי הדעת שלו, אשר שם הם תרי רישי כתפין דאריך כנ"ל, שהם תרין עטרין דדעת, וכח אותם ההארות העצומות היוצאות שם, שהם ממוחא דא"א, מכין ומבטישין שם במקום ההוא, ועוברת הארתם לפנים תוך המוחין דז"א, ואז מתנוצץ אור המוחין פנימיים דז"א, ונוקבין המצח דז"א שהוא כנגד העורף, אשר שם הכאת קוצא דשערי, ויוצאים שם הארתם, בבחי' אור המקיף דתפילין, ומכח הכאת קוצא דשערי באחורי הדעת, דוחה את האור הפנימי שיצא לחוץ במצח, מכנגד מקום ההכאה, ודוחה את האור לצד פנים של ז"א במצח שלו, ולטעם הזה נמשך קוצא דשערי דרך האחור, כדי להכות שם בעורף ז"א, ועל ידי הכאה ודחיפה זו, יתנוצצו אורות דמוחין דז"א מכנגד מקום הכאה אשר בעורף, ואז מאירים במצח דז"א ונעשין בחי' התפילין.