תוכן
לד) או נאמר כי לכך התחילה התורה בב', לומר, כי
ב' דברים היו ראשית, וזהו ב' ראשית, השמים והארץ היו שניהם ראשית, השמים נבראו תחלה, והארץ נבראת תחלה. וביאור המחלוקת ב"ש וב"ה שנחלקו בה, ויתישבו הכתובים, כתוב אחד אומר השמים ואח"כ הארץ, וכן לקמן אלה תולדות השמים והארץ. וכתוב א' אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וכן כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ותו דתחלה אמר אף ידי וכו', יראה דתחלה נברא שמים, ואח"כ אמר וימיני טפחה שמים, ו' דוימיני מורה אחר שידו יסדה ארץ, אח"כ ימינו טפחה שמים. אלא בעולם הבריאה, שמים קדמו, כי באותו העולם גוברת הקדושה, ודבר רוחני. ובעולם עשיה, ארץ קדמה, וז"ש ולשכלול ארץ קדמה, כי שם גבר החומרי יותר. כי כל כוונות עולם עשיה היה להגשים הדברים, לכן שם ארץ קדמה, וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בעולם הבריאה היו כן. אבל ביום עשות, דהיינו בעולם עשיה, היו ארץ ושמים, ארץ תחילה ואח"כ שמים. וז"ש אף ידי יסדה ארץ, ר"ל שמים נבראו תחלה, ואף הארץ, זהו בבריאה. אבל בעשיה, הארץ נעשה תחלה, ואח"כ וימינו טפחה שמים. אמר טפחה, ר"ל טפח ה', כי בטפח הש"י, שיש בו ה' אצבעות. וכ"א ק' אלף, ולכן הם ת"ק אלף שנים. וז"ש, ושמים בזרת תכן, שיש בה ה' אצבעות. וז"ש את השמים, כי את לרבות שמים אחרים, דעולם עשיה. את הארץ, לרבות ארץ אחרת דעולם (הבריאה) (עשיה).
