תוכן

לד) ונחזור לענין, כי אפילו בדומם היה מובלע מניצוצי הטהרה, שהוא מוצא פי ה', א"כ המלח יתקן ויתמתק בלחם, בחינת גבורות בחסדים, כמדובר ורומז ג"כ סוד המן הניתן לישראל בעלי נשמה קדושה, ונתנה להם צד תורת אמת וסודותיה. והטעם הוא, בהיות כי ג' אלה: מן ותורה וישראל, כולם הם בחינה אחת, וקשורים זה בזה, ומקום אצילותם הוא ממקום אחד, כי נשמות ישראל נחצבו קודם בריאת העולם, כי הקב"ה נמלך בנשמותיהם של צדיקים וברא העולם, (ד"ה א' ד') שנאמר המה היוצרים עם המלך במלאכתו וכו', א"כ ישראל הם ראשית תבואתה, ומשם באו לבטן מ"י, ונקראו (ישעיה מ"ו) עמוסי מני בטן, ומשם באו לרחם, דכתיב הנשואים מיני רחם, ובאו לתחת הכסא כי משם מחצב הנשמות. ובזמנן יוצאים משם זכר ונקבה, ונפרדין איש מעל אחיו בעלמא דפירודא, וכפי זכותו אם יזכה ישיג לקחת בת זוגו, ואם לאו יקדמנו אחר ברחמים, והבן.