זהר

לד) עד דהוו יתבי, עאלו חכימי דרא, למבקר ליה, אוליט להו, על דלא אתו לשמשא ליה. דתנינן, גדולה שמושה יותר מילימודה. עד דאתא רבי עקיבא, א"ל, עקיבא עקיבא, למה לא אתית לשמשא לי. א"ל רבי לא הוה לי פנאי. ארתח, אמר, אתמהה עלך, אי תמות מיתת עצמך. לטייה, דיהא קשה מכלהון מיתתיה.

פירוש הסולם

לד) עד דהוו יתבי וכו': עוד שהם יושבים, נכנסו חכמי הדור לבקרו וקלל אותם על שלא באו אליו לשמשו, דתנן, גדולה שמושה יותר מלמודה. בינתים בא רבי עקיבא. אמר לו עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשיני. א"ל, רבי, לא היה לי זמן פנוי. כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. וקללו שמיתתו יהיה קשה מכולם. כלומר, שקלל גם את שאר חכמים שלא באו לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת ר"ע תהיה קשה מכולם.