זהר

לד) ותאנא, ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין, במשח רבות, לאשקאה גנתא, ולרוואה אילנין ונטיעין, דכתיב, ישבעו עצי יי׳ ארזי לבנון אשר נטע, ואינון נחלין, נגדין ואתמשכן ומתכנשין בתרין סמכין, ואינון ברייתי קרינן להו, יכי״ן ובוע״ז, ושפיר. ומתמן נפקין כל אינון נחלין, ושריין לון בחד דרגא דאקרי צדיק, דכתיב, וצדיק יסוד עולם. וכלהו אזלין ומתכנשין לההוא אתר דאקרי ים, והוא ימא דחכמתא, הה״ד, כל הנחלים הולכים אל הים וגו'.

פירוש הסולם

לד) ותאנא ההוא נהר וכו׳: ולמדנו, נהר ההוא הוציא נחלים עמוקים, שהם ג׳ ספירות חג״ת דז״א, בשמן המשחה, להשקות את הגן שהוא המלכות, ולרוות האילנות והנטיעות. דהיינו ספירות המלכות, שכתוב, ישבעו עצי ה׳ ארזי לבנון אשר נטע, ואלו הנחלים, שהם חג״ת, נוזלים ונמשכים ומתקבצים בשני עמודים, שהברייתות קוראים להם יכין ובועז, שהם נצח והוד. ויפים הם, השמות האלו. ומשם, מנו"ה, יוצאים כל אלו הנחלים שהם חג״ת, והם שורים במדרגה אחת שנקראת צדיק, שהוא יסוד. שכתוב, וצדיק יסוד עולם. וכולם הולכים ומתקבצים במדרגה ההיא הנקראת ים, והוא ים החכמה, שהוא המלכות. ז״ש, כל הנחלים הולכים אל הים.