זהר

לד) מתמן ואילך קשר לה עמיה, דאיהי קשר דתפילין דיד. קשיר לה עמיה, דלא תזוז מניה לעלמין. מסטרא דשמאלא קשיר לה בתפילין דיד, דאינון בדרועא שמאלא. מסטרא דימינא, שוי לה כתרא על רישיה, תפלין דרישא. והאי ביומא דאיהי קשירא עם בעלה, אתמר בה ישחרנני ואז ימצאנני. אבל בליליא דאיהי גלותא, דאיהי לבר מבעלה, ואיהי רשות בפני עצמה, אתמר בה אל תתודע לרשות. ובגין דא אמר דוד, אם אתן שנת לעיני וגו׳ עד אמצא מקום לי״י.

פירוש מעלות הסולם

לד) מתמן ואילך קשר וכו': משם ואילך קשר לה למלכות עמו, שהיא בקשר תפילין של יד, קושר אותה עמו, ע״י המשכת הארת המוחין של התפילין, שלא תזוז ממנו לעולמים. מבחינת השמאל קושר אותה בתפילין של יד, שהם בזרוע השמאלית. מבחינת הימין משים אותה כתר על ראשו בסו״ה וראו כל עמי הארץ כי שם הוי״ה וגו׳, שהם תפילין של ראש וזה ביום שהיא קשורה עם בעלה, נאמר בה ישחרנני לשון שחר, ואז ימצאנני. אבל בלילה שהיא רומזת לגלות, שהיא לחוץ מבעלה דהיינו בבי״ע, והיא רשות בפני עצמה, נאמר בה (אבות פ״א) אל תתודע לרשות, להמשיך הארת חכמה שבמלכות בלי התלבשות בחסדים. ומשום זה אמר דוד, אם אתן שנת לעיני וגו׳ עד אמצא מקום לה'.
פירוש. מקום שה״ס מלכות, בסו״ה הנה מקום אתי את י', תתייחד לה', דהיינו שחכמה של מלכות תתלבש בחסדים שנקראים הוי״ה.