תוכן

לג) עוד טעם אחר, כי כבר ביארנו, כי כל אור המקיף הוא ממש ע"ד המוחין הפנימיים, וכמו שבפנימים אין האורות נגלים אלא מן החזה ולמטה, ששם הוא סיום יסוד דאימא הפנימי המתלבש תוך ז"א, ולכן עד שם אין כח באורות לבקוע ולצאת לחוץ להאיר בשערות ולכן אינם מתגלים עד למטה במקום גילוי האורות. ועוד, כי עד שם היו השערות שחורות כעורב, כנזכר באדרא דנשא כי שערות דז"א אוכמי, ושל נקבה הם ארגמן. ולהיות כי החסדים עדיין לא נתגלו בפנים, לכן לא הלבינו השערות בחוץ. אבל בסיום החזה, ששם מתגלים החסדים, וגם כי שם יסוד דאבא מתגלה, ויוצאין כל אלו האורות לחוץ ומלבינים השערות, וע"י מתגלים השערות שהם הציציות. ולטעם זה הדין הוא, שיהיו הציציות לבן. ונמצא, כי אעפ"י שהטלית הוא המקיף לכל התפשטות דז"א עכ"ז כיון שאין אנו יכולים להשיג אורו, ואינו רק היכר בעלמא, אך הציציות נעלמים בו כנזכר. אבל בהגיע אל החזה, אז מתגלים הציציות, ולכן אין צורך שיגיע הטלית רק עד החזה לבד. וזהו שאמרו בגמרא עד שיכסה ראשו ורובו של קטן, כי הציציות האלו הם המוחין דקטנות כנזכר, ועד החזה הוא הרוב, כי הרי יש למעלה כח"ב וחו"ג, ועוד שליש הת"ת שהוא עד החזה, נמצא שהוא הרוב, ולכן צריך שהטלית יהיה רחב, כשיעיר שיגיע רחבו עד החזה של האדם.