תוכן

לג) ובזה תבין כמה שמות שנקראת מלכות, וכולם אמת, כי יש להם כמה שרשים אל המלכות, כפי השתנות הזמן. ולכן אל תתמה, אם המלכות היא עטרת היסוד שבאדם. ואיך היא הנוקבא של האדם. אך הענין היא, כי כל הקדושה, אין שורש הראשון נעקר משם. ולכן תחלה המלכות שורשה היא עטרה, ואחר כך כשגדל הז"א נעקרה משם וגדלה מעט מעט, עד שנעשית פרצוף גמור, וחזרה פנים בפנים עם הזעיר, ולא מפני כן נעקר מציאות הראשון, ונשאר לה שורש דבוק עם הזעיר בבחי' עטרה, ולא זזה משם לעולם. וכן תמצא כי בכל קו האמצעי דזעיר, יש לה שרשים שם, כי היא תמיד יש לה שורש ביסוד דזעיר בסוד העטרה. ואחר כן בת"ת מאחוריו, ואינה זזה משם לעולם. וכמו שביארנו בפסוק ויעבור וכו', הוא הארה של אותה הבחי' שהניחה מלכות מאחורי הת"ת דז"א, ואף על פי שהיא עתה פנים בפנים עמו.