תוכן

לג) אמנם להיות שלעולם נ"ה הם סוד הדינין, כנזכר בפ' פקודי ופ' צו, בסוד וערבי נחל, לכן מתפשטים מהם השערות, שהם סוד הדינין כנודע, לכן סודם הם מלמטה למעלה, כי יוצאים מנ"ה ולמעלה, הם השערות על הגולגלתא, ומשם יוצאים ביסוד, שהוא סוד האזניים והמצח כדלקמן, ובוקע משם האור בסוד דין ממטה למעלה. ואמנם להיות שורש מן אזניים שהם נ"ה, ולכן צריך להעביר שערא מעל אודנין, והבן זה היטב, כדי שלא יהיה להם כח וחיזוק גדול, שאם יהיו השערות על האזניים, נמצאת כחות הדין פוגמים יחד בשורשם, ובאים מן היסוד, שאלו הם באזניים, והיסוד הוא במצח. ואמנם בחינות אלו הם למעלה מן היסוד, שאלו הם באזניים, והיסוד הוא במצח, כמו שאמרנו כי המצח בא"א, הוא יסוד דרישא עילאה, לכן ב' אלו מתגלים במצח, ולכן במצח סוד הדינין, כנודע, שבכאן בעתיקא הם כפויים, ולכן מצח ונצח כולן חד באתוון רצופין כנזכר לעיל, כי הוא נצח הוד כלולים הם ביסוד כנודע, שהם מתבשלים הזרע, ומשם יוצא ליסוד בסוד טפה.