תוכן

לג) צריך לכוון בטחו בה' עדי עד, כמ"ש בזוהר פרשת וארא. ונקרא ז"א, עד, תאות גבעות עולם, שהבינה מתאוה להשפיע בו תמיד, בסוד ושמים לא זכו בעיניו, כפי' הזוהר. וגם הנוקבא מלכות, מתאוה להתחבר עמו, להתקבל ממנו, בסוד הזיוג. וזהו עד, שהוא הז"א, תאות גבעות עולם ועיקר הכוונה לכוון באו"א וא"א, י"ה שמתלבש בהן א"א, שבו א"ס ב"ה, שהוא מחבר הכל, ונשמה לכל. ועיקר הכוונה בו, לזה אמר כי בי"ה ה': יוד אבא, ה' בינה, על ידם ובאמצעם צור העולמים, צייר כל העולמות כולם. ואפילו יש"ס ותבונה, נחקקים ונצטיירים באמצעם, לצורך התלבשות מוחין דז"א. וזהו ה' שהוא א"א, רזא דשמא קדישא, באמצעות י"ה שהם או"א, שנתלבשו המוחין בב' עולמים, דאינון יש"ס ותבונה, ואח"כ נתלבשו בזו"נ. נמצא כשיכוון האדם בז"א לבד מספיק, כי שם נמצא א"א ואו"א, מתלבשין זה תוך זה תוך ז"א.