זהר

לג) עאלת את ט אמרה קמיה : רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנת, בי אתקריאת טוב וישר. אמר לה : לא אברי בך עלמא, דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך, הה"ד, מה רב טובך אשר צפנת ליראך, הואיל וגניז בגווך, לית ביה חולקא לעלמא דא, דאנא בעי למברי, אלא בעלמא דאתי. ותו, דעל דטובך גניז בגווך, יטבעון תרעי דהיכלא. הה"ד, טבעו בארץ שעריה. ותו דח לקבלך, וכד תתחברון כחדא, הא חט, ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין, מיד נפקת מקמיה.

פירוש הסולם

לג) עאלת את ט' וגו' : נכנסה אות ט'. אמרה לפניו : רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי אתה נקרא טוב וישר. אמר לה : לא אברא בך את העולם, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. ז"ש, ​מה רב טובך אשר צפנת ליראך. וכיון שהטוב גנוז בתוכך הרי אין בו חלק לעולם הזה שאני רוצה לברוא, אלא בעולם הבא. ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. ז"ש ​טבעו בארץ שעריה. ועוד, כי הח' כנגדך, וכשתתחברנה יחד, תהיינה ח"ט. דהיינו חטא. וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.
ביאור הדברים, הט' היא יסוד דז"א מבחינת פנימיותו. כי הצ' היא תשיעית לבחי' אותיות הז"א, שהוא המזדווג עם הנוקבא בסוד צדיק. כנ"ל. אבל הט' היא תשיעית לאותיות בינה דז"א. והיא פנימיות יסוד הז"א. והוא נק' טוב, בסו"ה ​אמרו צדיק כי טוב. (ישעי' ג') ובהיותו בחינת נשמת היסוד, שאין בו שום אחיזה לקליפות, ע"כ טענה הט' שיברא בה העולם.
וז"ש, דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך וכו': ה"ס מ"ש רז"ל (חגיגה יב.) ​האור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו וכו' לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (בראשית א') ​וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב. פירוש, כיון שראה הקב"ה שהרשעים יקלקלו מעשיהם ויתנו באור הזה אחיזה לקליפות, לכן גנזו בצדיק וצדק העליונים דאו"א, ומצדיק וצדק דאו"א נמשך האור הזה בגניזו לפנימיות היסוד דז"א שהוא הט'. ובסוד התיקון הזה השיב לה הקב"ה לט' דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך וכו' הואיל וגניז בגווך לית ביה חולקא לעלמא דא, דאנא בעי למברי, אלא בעלמא דאתי, כלומר, כיון שאני צריך להסתיר אותך מהרשעים, ואינך ראויה אלא לצדיקים הראויים לקבל מעלמא דאתי, הרי שאין לך חלק לתקן את העולם הזה שה"ס זו"ן, משום שיש בך אחיזה לחיצונים.
וז"ש, ותו, דעל דטובך גניז בגווך יטבעון תרעי דהיכלא : כי מתוך שאין האור הזה מאיר רק בפנימיות היסוד בגניזו, כן לא תוכל הנוקבא לקבל מן האור הזה בשעריה רק דרך גניזו בפנימיותה, שמחמת זה נטבעים שערי הנוקבא לתוך פנימיות היסוד שלה, שעי"ז נשמרים ממגע החיצונים, ותהיה בטוחה שלא ישלטו החיצונים בשעריה, ​שבזמן החורבן לא שלטו האויבים בשערי ההיכל, אלא שנטבעו בארץ, כדרשת חז"ל (סוטה ט. ועי"ש ברש"י). ומתוך שאנת צריכה לשמירה כל כך, אינך ראויה למברי בך עלמא.
וז"ש, ותו, דח' לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא ח"ט : כי ח' היא הוד, דהיית המלכות הכלולה בז"א, וה"ס הצנור השמאלי שביסוד דז"א. כי ב' צנורות הם ביסוד דז"א, א) להולדת נשמות, והוא הימני. ב) לדחית פסולת לחיצונים, והוא השמאלי, הנק' ח', והענין הוא, כי הוא מבחינת הק' הנכללת ביסוד (כנ"ל אות כ"ד ד"ה השיב) שממנה יוצא הנהירו דקיק לחיצונים, שמתוך זה קונים החיצונים כח להדמות לצדם דקדושה, כקוף בפני אדם, בסוד, זה לעומת זה עשה אלהים. כי אלו ב' הצנורות קרובים זה לזה, ואין ביניהם אלא כקליפת השום ולכן יש כח לצנור השמאלי, שיתגבר על הצנור הימני, ואז נעשה ח"ט. וז"ס שח"ט בגי' טו"ב, דהיינו זה לעומת זה. כי בהתגבר הימין שהוא ט', אז בגי' טו"ב, בסו"ה אמרו צדיק כי טוב. (ישעיה ג'). ואם ח"ו מתגבר הצנור השמאלי שהוא ח' על הט' אז בגי' ח"ט.
וזה אמרו ותו דח' לקבלך כלומר, כי יש כח לצנור השמאלי שהוא ח' להתגבר עלך ואז וכד תתחברון כחדא הא ח"ט, דהיינו שתוכלנה הקליפות להוציא השפע דקדושה אליהן, שמשם יש שליטה לכל החטאים, וזה אמרו ועל דא, אתוון אלין, לא רשימין בשבטין קדישין. כי זה הטעם שאין בשמות של השבטים האותיות, ח' ט', להורות שהם גבוהים ונפרשים מבחינת הח' הזו, שהיא שורש כח הלעומת, שז"ס, שיעקב מטתו שלימה, ולא יצאה ממנו שום פסולת לחיצונים, כמו מאברהם ויצחק, כדברי חז"ל ​(פסחים נו.).