תוכן

לג) והנה העובד ע"ז דוחה מעליו כל הקדושה, ונשאר קליפה מלגאו ומלבר, וע"כ נקרא הע"ז צוא"ה, כמ"ש (ישעי' ל' כ"ב) צא תאמר לו, כי הצואה היא הפסולת גמור, שהרי עיקר אכילת האדם הוא לצורך הבירור, כי כשאוכל מתדבק בנשמתו הניצוץ של הקדושה, והפיסולת דוחה אותו לחוץ, וע"כ המן היה נבלע באיברים, שהיה הכל בירור בלי שום פסולת, וע"כ ארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר, מפני שאינו יודע לברר. אמנם הצדיק והת"ח, בברכות שמברך על אכילתו תחילה וסוף הוא מברר את הקדושה מתוך הקליפה.