תוכן

לג) ונחזור לענין, כי מלת אלהי"ם יצא ראשונה. וסי' (בראשית ל"ח כ"ח) זה יצא ראשונה ותקשור על ידו שני לאמר, זה. אותיות זה: זיי"ן ה"ה, כמנין אלהים. והכונה, שאויר שאינו נתפס יצא י' מאויר. ובזה היו"ד תכף נעשה לו א"מ, כי היו"ד הוא ראשון שיצא ראשונה, ואור המקיף ליו"ד שני לו. וז"ס ותקשור על יד"ו. אותיות: יו"ד, שני, פי' שני לו, לאמר זה יצא ראשונה, הוא אלהים. וזה אלהים כולל מיו"ד, כי הוא י' שיצא מאויר. וז"ש עתה ויאמר אלהים נעשה אדם, למי אמר אלהים, למקיף שלו אמר: שהיא גולם בלי צורה אלא צלם לבד, אבל אור המקיף הוא דמות כביכול. וזה נרמז בזוהר ובתיקונים נקודה בהיכליה 'ם'. וסימנך: מי ברא אלה, הרמוז אצלי שהוא אלהים.