תוכן

לג) עוד ירצה טעם זה, ויתבאר ממה שהודעתיך כי נוקבא דז"א, נאצלה אחור באחור ז"א, מן החזה ולמטה, ושם מתדבקים יחד. והנה המקום ההוא נקרא זמן, לפי שהזמן הוא שם נופל, על מציאות יום ולילה. וידעת, כי ז"א נקרא יום, ונוקביה נקראת לילה. והנה המ"ע, הם כנגד רמ"ח אברים, ולכן כל המצות הנאחזים במקום הנזכר, הנקרא זמן, שהוא מן החזה ולמטה, נקראים מצות עשה שהזמן גרמא, כי יש בו שיתוף אל הזכר והנקבה הנקראים יום ולילה. ומכיון שכבר הזכר עושה המצוה, ששרשה שם, אין צורך אל הנקבה לעשותה גם היא, כי גם היא נכללת בו, בעת שהוא עושה את המצוה ההיא, כי רמ"ח איברים שלה, נכללים באיבריו וממנו נעשית ונתקנת כל בנין שלה. אבל מן החזה ולמעלה, נקרא מקום שאין הזמן גרמא, ולכן כל המצות ששרשם באותם האיברים העליונים שבז"א, אין נוקביה נכללת בהם, ואין קיומו ועשייתו אותם מספיק, עד שתעשה גם היא את המצוה ההיא.