זהר

לג) כד אשתכח מניה נקודה קדמאה י', אתגלי לבתר עליה מטי ולא מטי, כיון דאתפשט נפק, ואיהו הוא אור דאשתאר מאויר, והיינו אור דכבר הוה והא קיימא. נפק ואסתלק ואתגניז ואשתאר חד נקודה מניה למהוי מטי תדיר באורח גניזו בההיא נקודה. מטי ולא מטי נהיר ביה באורח נקודה קדמאה דנפק מניה. ובגין כך. כלא אחיד דא בדא. נהיר בהאי ובהאי.

פירוש הסולם

לג) כד אשתכח מניה נקודה קדמאה י' אתגלי לבתר עליה מטי ולא מטי, כיון דאתפשט נפק וכו': בעת שנמצא מא"א נקודה הראשונה שהיא י' נגלה אורו עליה בבחינת מגיע ואינו מגיע, כיון שנתפשט הנקודה, נגלה האור, וה"ס אור שנשאב מאויר. פירוש, כי אחר שביאר דרכי יציאת המוחין דקטנות וגדלות בבינה דא"א עצמו, חוזר לבאר כאן סדר השפעות המוחין לאו"א. ומחלק אותם על ג' בחינות, שהם ג' נקודות חולם שורק חירק. בחינה א) ה"ס נקודת חולם, ואומר כד אשתכח מניה נקודה קדמאה י' מטרם שיצאה הי' מאויר אתגלי לבתר עליה מטי ולא מטי היה א"א מאיר אל הבינה בסוד נקודת החולם שממעל לאותיות, שהם הכלים דבינה, וע"כ הגיע האור לבינה בבחי' מטי ולא מטי, שפירושו, מטי בחסדים ולא מטי בחכמה, כי אור החכמה נשאר בראש א"א, ולא מטי להבינה שיצאה לבחינת גוף א"א, שהוא רק ו"ק. בחינה ב) היא נקודת השורק. וזה אמרו כיון דאתפשט נפק אחר כך שהי' נתפשטה ויצאה מאויר יצא אור החכמה, ואיהו הוא אור דאשתאר מאויר והוא מלת אור הנשאר אחר יציאת י' ממלת אויר. והיינו אור דכבר הוה, והא קיימא והוא האור שהיה מתחילה בהבינא בעת היותה בראש א"א, ונעלמה עם יציאתה מהראש, ועתה חזר אליה, וקיימא בה. שע"ז רומז הכתוב, ויהי אור, להורות שאין כאן חידוש במציאות, אלא הוא האור שכבר היה בהבינה כנ"ל. נפק ואסתלק ואתגניז האור יצא ונסתלק ונגנז. כי בעת שהאור יצא, דהיינו עם חזרת הבינה לראש א"א, אחר שירד הזווג על המסך שבמקום מלכות, והעיתה ג' אתוון אל"ה עם הזו"ן הדבוקים בהם אל מדרגתה (כנ"ל באות ל, ד"ה ויאמר אלקים) הנה נסתלק אור החכמה ולא נתלבש באתוון אל"ה, ולא בזו"ן הדבוקים בהם בסוד העיבור, מחמת חוסר לבוש החסדים, ואתגניז בסוד נקודת השורק, כלומר, שלא נסתלק ממש אור החכמה מהם, אלא שלא יכלו לקבלו אע"פ שהיה מלובש תוך הכלים שלהם מפאת שהיו חסרים האי לבוש יקר דנהיר, וע"כ נבחן שהאור מאיר בבחי' גניזו ואשתאר חד נקודה מניה למהוי מטי תדיר באורח גניזו בההיא נקודה וע"כ, נשאר בהבינה חד נקודה ששם מטי החכמה תדיר בהכלים שלהם, והיינו נקודת השורק שהחכמה מטי בו תדיר באורח גניזו. בחינה ג) היא נקודת החירק. וזה אמרו מטי ולא מטי נהיר ביה באורח נקודה קדמא, דנפק מניה, אח"כ, המטי ולא מטי, שהוא מטי בחסדים ולא מטי בחכמה מאיר בו כדרך הארת נקודה הראשונה שיצא ממנו. והיינו ע"י הזווג שנעשה על נקודת החירק מהזו"ן הדבוקים באתוון אל"ה כנ"ל באות ל' ד"ה ויאמר ע"ש. אשר נקודת החירק זו מאירת באורח נקודה קדמאה דנפק מניה שממשכת קומת ו"ק בהבינה, כדרך שהאיר בה א"א בעת שהיתה נקורת י' באויר שלה, דהיינו אור חסדים, ואז "אחיד דא בדא אור חכמה מנקו' השורק מתלבש באור חסדים מנקודת החירק, ומאירים יחד, נחיר בהאי ובהאי ונמצא שישסו"ת מאיר בב' האורות יחד, הן באור חכמה והן באור חסדים, ונשלמו הישסו"ת במוחין שלימים בד' גוונין חו"ב חו"ג, כי מראש א"א קבלו חו"ב, וע"י הזווג על נקודת החירק קבלו חו"ג.