תוכן

לג) ונבאר ענין עולמות בי"ע עצמם, מה היתה בחינתם. דע, כי אין דבר שאין בו פנימיות וחצוניות, אפילו בבחינת הכלים כנזכר לעיל. ואמנם מחצי תפארת ונה"י דאדם קדמון עד סיום רגליו, החיצוניות שלהם, נחלק לב' בחינות: והנה החצוניות שלהם מצד פנים, הוא הנקרא בריאה. ושמצד אחור, נקרא יצירה. וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודין, כבר נתבאר למעלה, כי אדם קדמון צמצם עצמו שנית, והעלה פנימיות האור שבו, מחצי תפארת שבו ולמטה, והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים, מתפשט בחוץ, מחצי תפארת שבו ולמטה, ונעשה עולם הנקודין. ואמנם תכף בעת הצמצום, שהוא עליית האור למעלה, טרם צאתו מן העינים, ועדיין לא נעשו הנקודין, תכף נחשכו שתי בחינות החיצוניות, כי האור הפנימי נסתלק למעלה, ולא יכלו לעמוד שם, וירדו למטה תחת רגלי היושר של א"ק במקום האור המקיף, אשר תחת רגלי היושר של א"ק בלבד, ולא לקח שאר מקום כל אור המקיף, או יותר למטה ממנו, והאור המקיף דיושר אשר תחת רגליו, עלה במקומם למעלה, סביב פנימיות נה"י דאדם קדמון והנה ברדת בריאה ויצירה למטה מרגליו, לא עמדו במקומם הראוי להם, וע"י ירידתם זו, הוחשך גם חצוניות צד האחור יותר ויותר, מחמת שנתרחק יותר מן האור העליון, ואז ירדה חצוניות של חצוניות האחור למטה, למקום הנקרא עשיה. והנה אח"כ יצא הארת אור עליון דרך העינים, והלביש מחצי תפארת אדם קדמון ולמטה, ונעשה עולם הנקודין. והאור העיקרי שהוא השרש, נשאר בפנים. וכבר נתבאר, כי העגולים של הנקודים, הם היוצאים תחלה, ובהתעגלם סביב נה"י דאדם קדמון, גם מסבבים תחת רגלי יושר שלו, והפסיקו בין תחת רגליו, אל החיצוניות, שהם בריאה ויצירה שירדו שם כנזכר, וגרשום משם, ולא מצאו מקום, והעלו את שתי בחינות החצוניות האלו למקומם למעלה, באחור אלו הנקודים, כי עתה שהנקודים הפסיקו בין פנימיות כלים דנה"י דאדם קדמון, אל זה החצוניות, כבר יכולים לעמוד שם, אעפ"י שהוחשכו, וכבר יש בהם כח לקבל האור הראוי להם, כמו שנתבאר בענין תיקון הנקודים לקמן בע"ה, וחזרה הבריאה כנגד פנים, והיצירה כנגד אחור, ע"ד שהיה בתחלה. ועם זה, נתבאר טעם רביעי, בענין היות הנקודים יוצאים בדרך עגולים, כנזכר לעיל, והנה עתה חזר מקום בי"ע היותו פנוי וחלל כבתחילה.