תוכן

לג) והנה זהו הנכון, כמ"ש במשנה, (סוטה מ"ט.) משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה. ופי' המפרשים, שהיה יודע להשיב ולדרוש ע"כ קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, וזהו כבוד התורה, והדרה ויפיה. וזה אצלי פי' המשנה (אבות פ"ו מ"ב) אריב"ל, בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובספוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתינו, הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם, אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה. כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם, כנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת. וזה עצמו הוא ב"ק, המכריז בכל יום, ונרמז בפסוק קול אומר קרא.