זהר

לג) ת"ח, כד בעו ישראל למכבש לארעא דכנען, אקיפו לה שיתא יומין, זמנא חדא בכל יומא, לקביל אינון שית זכאי קשוט דעליהון מתקיים עלמא. וביומא שביעאה שבע זמנין, לקביל יומא דשבתא, דאיהו לקביל צדיק, דאיהו זן לכולהו, ומקיים להון, דכתיב חצבה עמודיה שבעה. וכתיב וצדיק יסוד עולם. איהו יסודא ועיקרא דכל אינון זכאין, ואי לא זכותהון דצדיקיא, לא הוו יכלין למכבשה. הה"ד, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו', ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם כו'.

פירוש הסולם

לג) ת"ח כד בעו וכו': בוא וראה, כשרצו ישראל לכבוש את ארץ כנען הקיפו אותה, את יריחו, ששה ימים, פעם אחת בכל יום, כנגד אלו ששה צדיקי אמת שעליהם מתקיים העולם, שהם אברהם יצחק יעקב משה אהרן דוד, וביום השביעי, שבע פעמים, כנגד יום השבת, שהוא כנגד צדיק. שהוא יסוד, שהוא זן את כולם, ומקיים אותם. שכתוב, חצבה עמודיה שבעה וכתוב, וצדיק יסוד עולם. הוא היסוד והעיקר של כל הצדיקים האלו. ואם לא זכותם של כל הצדיקים האלו, לא היו יכולים לכבש אותה. ז"ש, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת וגו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם וכו'.