זהר

לג) תו פתח ואמר, ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יי׳ מקדשו. ת״ח, כל מאן דאפיק זרע לבטלה, לא זכי למחמי אפי שכינתא, ואקרי רע, דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. האי מאן דאפיק ליה בידיה, או באנתו אחרא דלא כשרא. ואי תימא דאפיק ליה באנתו דלא מתעברא, הכי נמי, לא. אלא כמה דאמרן.

פירוש הסולם

לג) תו פתח ואמר וכו׳: עוד פו״א, ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה׳ מקדשו. בוא וראה, כל מי שמוציא זרע לבטלה, אינו זוכה לראות פני השכינה, ונקרא רע. שכתוב, כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. דהיינו מי שמוציאו בידו, או באשה אחרת שאינה כשרה. ואם תאמר, המוציאו באשה שאינה מתעברת, נחשב ג״כ למוציא זרע לבטלה. אינו כן, אלא אלו, כמו שאמרנו.