זהר

לג) בההוא זמנא תלת אבהן מתקשרין בגבורה, ואתעבידו בה תרועה שברים תקיעה. ובהון, רעה התרועעה וגו׳ ודא יהא בסוף יומיא. וכל אתין אלין, בארעא דישראל יהון, בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים.

פירוש מעלות הסולם

לג) בההוא זמנא תלת וכו': בעת ההיא, של התקיעות הנ״ל, שלשת אבות שהם חג״ת, מתקשרים בגבורה, ועושים בה תרועה שברים תקיעה, ובהם, היינו בהתקיעות תש״ת רעה התרועעה וגו'. וזה יהיה בסוף הימים. וכל אותות אלו יהיו בארץ ישראל, משום ששם חברון, והאבות קבורים שם.
פירוש. עיקר הנרצה מתקיעת שופר, הוא למעט קו השמאל מג״ר שלו ולבטל דיניו, וז״ס עקדת יצחק שאברהם עורר את המסך שבקו האמצעי למעלה, וע״י ויעקוד את יצחק בנו, שהוא קו השמאל, מיעטו מג״ר לו״ק, שע״י המיעוט הזה נכלל השמאל בימין. וכן הקולות שאנו מעלים הם כחות הדין, הממעטים את קו השמאל מן הג״ר שלו, ואז מתגלה יחוד ג׳ הקוים בסוד הרחמים.
ובדרך כלל יש ג׳ בחינות דינים, בסוד ג' זריעות: חולם, שורק, חירק. שדינים דחולם שה״ס קו ימין באים מעלית המלכות לבינה, הממעטת את הבינה לו״ק בלי ראש, שה״ס דינים דנוקבא. ודינים דשורק ה״ס קו שמאל, ובאים מחזרת הג״ר לבינה, שזה נעשה לקו שמאל דבינה, שמחמת היותה חכמה בלי חסדים, נמשכים ממנה דינים קשים, ודינים אלו להיותם באים מחמת שלמות ג״ר דשמאל, הם מכונים דינים דדכורא. ועוד יש דינים דחירק שה״ס קו האמצעי, הכלולים מב' בחינות ממנעולא וממפתחא, (עי׳ בהקדמת ספר הזהר דף נ״ה בסלם מאמר מנעולא ומפתחא) וגם הם דינים דנוקבא. אלא שיש הפרש בין דינים דנוקבא שבקו ימין, לבין דינים דנוקבא שבקו האמצעי, כי דינים דנוקבא שבקו הימין אע״פ שהם נלחמים עם קו השמאל, עכ״ז אינם יכולים למעטו, מה שאין כן הדינים דנוקבא שבקו האמצעי שהם מתגברים על קו השמאל וממעטים אותו.
וקולות הדינים של קו הימין נקראים תקיעה ושל קו האמצעי נקראים תרועה. ושל קו השמאל נקראים שברים. וזה אמרו רעה התרועעה הארץ בתרועה שה״ס הדינים דנוקבא שבקו האמצעי, מסטרא דמטה כלפי חסד, וכו' ולכן ישנם אותם הדינים של קו הימין שהם דינים דנוקבא, גם בקו האמצעי. אבל דינים דדכורא אין בקו האמצעי כלל, כי עם מיעוט הג״ר שנעשה ע״י הקו האמצעי, נעלמים כל הדינים דדכורא.
וזה אמרו (באות ל״ג) בההוא זמנא, דהיינו בעת תקיעת שופר, תלת אבהן, שה״ס ג' הקוים אברהם חסד ימין. יצחק גבורה שמאל, יעקב תפארת קו האמצעי, מתקשרין בגבורה, כי כל אחד מעורר את קול הדינים שלו לקשר ולמעט את קו הגבורה שהוא שמאל, ואתעבידו בה תש״ת ובהון רעה וגו'. מצד התרועה שהיא מבחינת קו האמצעי המכניע את קו השמאל, ומחלק הג״ר מן הו"ק, שהג״ר מסתלקים והו״ק מתלבשים בחסדים ומאירים ממטה למעלה. ומצד התקיעה שהיא מן הדינים של הימין לבד נעשה בחינת התמוטטות ולא הכנעה גמורה, ומצד השברים נעשה בחינת התפוררות שהיא בחינת חשך שבדינים דקו שמאל לבד.
ודא יהא בסוף יומיא שהקב"ה יתקע בשופר גדול לחירותנו שאז תהיה המתקת הדינים כראוי בסוד בלע המות לנצח, ורוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכל אתין אלין בארעא דישראל יהון, כי בזמן הגדלות נקרא ז"א בשם ישראל שהוא אותיות לי ראש. והמלכות נקראת בשם ארץ ישראל או כנסת ישראל, על שם שכונסת לתוכה כל האורות של ישראל בעלה ומשפעת אותם אל התחתונים, בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים, שמשם מקבלת המלכות המוחין דהארת חכמה בסוד שני המאורות הגדולים וה״ס חברון מטעם היותה מחוברת עם האבות שה״ס חג״ת בקומה שוה, ועי׳ בזהר לך לך (אות ס״ה) דדוד לית ליה לקבלא מלכותא אלא עד דיתחבר באבהן דאינון בחברון, כי דוד הוא מרכבה אל המלכות שהיא הנוקבא דז״א ולפיכך לא יכול לקבל מלכות על כל ישראל ולהעשות מרכבה אל המלכות הנקראת ארץ ישראל מטרם שמלך בחברון, ונעשה מרכבה אל המלכות הנקראת חברון, שמשם המוחין הראשונים של המלכות המקבלת מבינה שחזרה להיות חכמה, וכיון שקבל דוד בחינות המוחין דחברון, היה יכול לקבל אח״כ המוחין השלמים מבחינת ארץ ישראל, וקבל המלכות על כל ישראל.