תוכן

לב) ואמנם שיעורה הוא שליש מדת היסוד, כי העטרה הוא שליש שיעור מן מדת היסוד. אחר כך בזמן הב' של זעיר, שהוא העיבור הראשון, אשר היה הזעיר במעי אמו במעי הבינה, כי מתחלה היה בחוץ בסוד ששה נקודות, ואחר כך נכנס במעי אימא כדי ליתקן, ואז היה בזמן הב' של זעיר, ואז היה בסוד תלת כלילין בתלת, כי שש נקודות שלו, נכללו שם שלש בשלש, כמ"ש אצלינו. ואז גם המלכות נתקנה קצת, כי העיבור כ"כ הוא תיקון לנוקבא כמו לדכורא, והנה גדלה המלכות בשיעור היסוד שלו. ואמנם כדי לבאר אלו העניינים היטב, אנו צריכים לבאר מאמר רז"ל שאמרו, האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו. והענין, כי הלא המלכות היא תחת היסוד בקו האמצעי, וכבר נודע טעם הענין, כי הנצח וההוד דאימא שבתוך הזעיר, הם סתומים, ולא היתה יכולה למלכות להתקן שם, אמנם בקו האמצעי ששם היא פתוח יסוד דאימא, ושם יכול האור לצאת ולתקן את המלכות, ולכן לא תמצא לעולם את המלכות, אלא באחורי הזעיר כנגד קו האמצעי. והנה בהיות הזעיר בסוד ששה נקודות בלבד נפרדות כל א' מחברתה כנודע, כי לכן היו נקראים רה"ר, גם המלכות למטה מן היסוד דזעיר בבחי' העטרה.