זהר

לב) תנא רב המנונא סבא אזל לקפוטקייא, עאל לקמייהו, רב ייסא סבא, א"ל במאי עסקיתו, ווי ליה, ווי לנפשיה, אי אשתלף רוחא דמסאבא דאשתכח עמיה, ואורית ליה לבריה, והאי איהו דקב"ה לית ליה חולקא, שביק ליה חולקא שביק ליה לשיצאה ליה לעלמא דאתי, א"ל מנ"ל הא, א"ל הכא אוליפנא, דהאי ירותא בישתא, אחסנין כלהו בנו אי לא יתובון, דהא לית מלה קיימא קמי תשובה. ואנא הכי אוליפנא, דהא אסוותא דא, יהבו לי זמנא חדא, דהוינא רשים באנפי, ויומא חד הוינא אזיל בארחא, וערענא בחד זכאה, ועל ידוי אתעבר מנאי, ההוא רשימא, א"ל מה שמך, א"ל אלעזר, וקרינא ליה אלעזר אחרא, א"ל בריך רחמנא דחמינא לך, זכאה חולקך בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

לב) תנא רב המנונא סבא וכו': מכאן עד ויאמר השבעה לי, הוא גליון, המביא ראיה וטעם לדברי הזהר שאומר, ואי סייעת אוירא אחרא וכו'. מתחילת המאמר וסיום המאמר של זהר  אחרי אות שמ"ג.  והמעתיקים הכניסוהו בפנים הזהר. גם בספרים שלנו אינו מתחיל שם הזהר כמ"ש כאן, אלא שמתחיל, ר' אבא הוה אזל לקפוטקיא וכו' ע"ש. ונראה שבעל הגליון היתה לו גרסא אחרת שמה.