תוכן

לב) ועתה נבאר גלות מצרים, כי כבר הודעתיך, כי כשהעון גורם, ויש ח"ו פגם, מסתלקים מוחין דקטנות, וחוזרים להתעלם למעלה למקום שבאו, ואז עולים החסדים שהם למטה, וחוזרים להתעלם למעלה בשרשם, או בדעת ז"א, או יותר למעלה באו"א במקום שבאו. וכבר בארנו בדרוש פסח, כי בגלות מצרים, היו המוחין דגדלות למעלה, ולכן גברה יד ממשלת מצרים. והנה כבר ידעת, כי חג"ת נקראו אבות, ונה"י בנים. והנה בני ישראל, הם נ"ה. פירוש: כי כאשר מתפשטים ה"ח תוך ז"א, הנה ב"ח ושליש הם מכוסים, וב"ח וב"ש מגולים, והם ב"ח שבנ"ה וב"ש שבת"ת דז"א הנקרא ישראל, ואלו החסדים המגולים הם בני ישראל, כי הם מתפשטין בנ"ה, הנקרא בנים.