תוכן

לב) או נאמר מה שהתחילה התורה בב' לפי שהב' פרצתה א', ומחיצתה ג', וצורתה כמו העולם, לכן התחילה התורה מב'. והיה הכוונה, שאם יעשה אדם עצמו אלוה, שיאמרו לו שיעשה הוא רוח הד'. (כענין קליגוליס) וזה הרוח הפרוץ, הוא צפון, וזש"ה נוטה צפון על תהו. כי הרקיע הנטוי על רוח הצפון, הוא נטוי על תוהו. כי שאר הרוחות מזרח ומערב דרום, הרקיע בנויה עליהם, ואינו על תוהו, שעשה ית' כמין כיפה במחיצות, ורוח צפון לבדו, הוא נטוי על תוהו. והראיה ע"ז יורדי הים, שרצונם ללכת בים ברוח מזרחית צפונית למערב, הם מסבבים בים האוקינוס כל ג' רוחות העולם, המזרח ודרום וכל רוח המערב עד שמגיעין לקצה רוח המערב לצפון, שהוא מערבית צפונית, ואם היו יכולין ללכת ברוח צפון, היה קרוב להם מאד, שלא היו צריכין לילך באותו דרך כלל, אלא רוח אחד שהוא צפון לבד. אלא שאותו רוח הוא פרוץ, ואין אניות יכולין לעבור בו, כי הוא עיר פרוצה אין חומה. והנה כל עובי הארץ, בערך הים אקינוס, הוא כגרגר חרדל, כי ים האקינוס ת"ק שנה, והארץ מהלך שבע שנים לבד.