זהר

לב) אלא הכא רזא איהו, דהא כל עובדוי דקב"ה בקשוט וזכו כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו. אשכחנא בספרי קדמאי, רזא חדא, ולגביה רזא אחרא, חד דאיהו תרין, דהא אית זמנין, דסיהרא איהי בפגימו, ושריא בדינא, ושמשא לא אשתכח גבה, ובכל זמנא ובכל שעתא, אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא, כמה דלקטא בקדמיתא, ואפיקת לון השתא, בזמנא דאיהי קיימא בדינא, האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא, ליהוי תדיר בגרעותא, ומסכנותא אזלא לגביה, ואתבר תדיר בדינא, כל יומוי דבר נש, בין חייבא, בין זכאה, בר דצלותא, בטיל כל גזרי דינין, ויכיל לסלקא בצלותא.

פירוש הסולם

לב) אלא הכא רזא וכו': אלא כאן הוא סוד, שהרי כל מעשיו של הקב"ה הם באמת וצדק, ​כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. ומצאתי בספרי הראשונים סוד אחד, ועמו מתגלה סוד אחר, סוד אחד שהוא שנים. כי יש זמנים שהלבנה דהיינו הנוקבא, היא בגרעון, ונמצאת בדין, והשמש, שהוא ז"א, אינו נמצא אצלה, ובכל זמן ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם, כמו שלקטה אותן מתחילה מן ז"א, בכל זמן ובכל שעה. וע"כ היא מוציאה עתה הנשמות גם בשעת הגרעון בזמן שנמצאת בדין, וכל מי שמקבל אותה בזמן ההוא, יהיה תמיד בגרעון, ועניות נמשכת לו, ונשבר תמיד בדין, וכן הוא בכל ימיו של האדם ההוא, בין צדיק ובין רשע. מלבד התפלה, המבטלת לכל גזרות הדינים, ויכול האדם להעבירם בתפלה.