תוכן

לב) ועכשיו נבא לביאור הכתוב, והוא, כי אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן, ואח"כ אומר הטעם הוא, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' יחיה האדם. וי"ל, כי מי שהוא רעב מאכילין אותו דבר קל, או מיני מתיקה דאיהו גריר ליבא, היה להאכילו דבר שמן ודשן שישביעהו. ועוד, באומרו ויענך וירעיבך, נראה שבכוונה מכוון הרעיבם ועינה אותם, ואח"כ נתן להם את המן, והקושיות הרבה.