זהר

לב) אור ויהי אור, אור דכבר הוה. אור דא רזא סתימא, אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה סתימא. בקע בקדמיתא, ואפיק חד נקודה סתימא מרזא דיליה, דהא אין סוף בקע מאוירא דיליה, וגלי האי נקודה י', כיון דהאי י' אתפשט, מה דאשתאר אשתכח אור, מההוא רזא דההוא אויר סתימאה.

פירוש הסולם

לב) אור ויהי אור אור דכבר הוה: המלות אור, ויהי אור אינו התחדשות אור, אלא שחזר האור שכבר היה להם לאו"א. פירוש, כי הי שמיעטה את האור דאו"א לאויר כנ"ל, חזרה ויצאה משם, וחזר האור לאו"א כמו שהיה בהם מטרם שנתמעטו.
אור דא, רזא סתימא, אתפשטותא, דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה סתימא: חתפשטות אור זה, דיהי אור, הוא סוד כמוס, כי הוא התפשטות, שנתפשט ונתבקע בסוד ההסתר דאויר העליון הסתום, שהוא א"א. באופן שאין כאן באמת שום חידוש הויה, אלא שחזר ונתגלה אותה השלמות שהיה מקודם שנתבקע, כמו שמבאר והולך. ופירושו של בקיעה, תמצא לעיל בדף ד' ד"ה סתים.
בקע בקדמיתא ואפיק חד נקודה סתימא מרזא דיליה. דהא א"ס בקע מאוירא דיליה וגלי האי נקודה י': בקע מתחילה, הע"ס דאו"א, והוציא מסודו עצמו נקודה אחת סתומה, שהרי א"ס בקע, לע"ס דאו"א, מאויר שלו עצמו, וגילה נקודה הזו י'. דהיינו הי שנחנה באור או"א, ונעשו גם הם לאויר. פירוש, כי כבר ידעת שאור זה אינו אור חכמה דא"א, אלא אור הבינה דא"א, שבעת היותה בראש א"א היתה גם היא בחינת חכמה, ואחר שהחכמה דא"א הוציאה מראש לגוף שלו, נעשתה לבחינת ו"ק, בחוסר ג"ר, שה"ס חכמה. ונבחנת אז הבינה, שהע"ס שלה נתבקעו: כי הג"ר דאורות שלה נסתלקו מנרנח"י שלה, וכן הכלים התחתונים בינה ות"ת ומלכות נתבקעו ממדרגתה וירדו לבחי' זו"ן, ולא נשאר בה אלא כלים דכתר חכמה עם אורות דנפש רוח. וזה נבחן לבקיעה בבחינת הכלים, ולאויר בבחי' האור שהיה בה. ובינה זו דא"א מלובשת תוך או"א, המרומזים בי"ה דיה"י. באופן, שכל מה שא"א רוצה להשפיע לאו"א, הוא עושה זאת תחילה בבינה שליו, והמושפע בבינה שלו, מושפע לאו"א.
וזה אמרו בקע בקדמיתא שבקע הע"ס דכלים שהיו להבינה בעת היותה בראש א"א, דהיינו שהעלה המסך לבחי' הכלי דחכמה ונזדווג שם, שעי"ז נתבקעו וירדו מהבינה ג' הכלים בינה ות"ת ומלכות, אל מקום הזו"ן ואפיק חד נקודה סתימא דעי"ז הוצי' בבינה נקודה סתימא שה"ס י' שנכנסה באור שהיה לה, ונהפך אור שלה להיות אויר. כי הג"ר שהם נשמה חיה יחידה נסתלקו ממנה ונשארה רק בקומת נפש רוח הנקרא אויר. מרזא דיליה מבחינת הו"ק שלו. כי רזא הוא בחי' אחורים של אור חכמה, שהוא ו"ק בחסרון ג"ר. וזה שאומר ומפרש דבריו דהא א"ס בקע מאוירא דיליה כי א"א נזדווג תחילה על המסך מתחת החכמה של עצמו, שעי"ז הוציא הבינה לבר מראש לבחינת ו"ק, ונבקעו ממנה ג' הכלים בינה ות"ת ומלכות, שה"ס אל"ה דאלהים, ולא נשאר בה רק הכלים דכתר חכמה לבד, שה"ס מ"י דאלהים, וגלי האי נקודה י' וגילה נקודת הי' באור שהיה לה, ונהפך אור לאויר. כנ"ל. ופעולה זו דא"א מכונה לעיל (דף ט אות ד) בשם זרעא דמשי עש"ה. ולא יקשה לך מה שמכנה לא"א בשם א"ס, כי כל מאציל נבחן בשם א"ס, כי אינו מאציל רק באור א"ס שבו.
כיון דהאי י' אתפשט, מה דאשתאר אשתכח אור מההוא רזא דההוא אויר סתימאה: כיון שי' זו נתפשטה מאויר, מה שנשאר ממלת אויר הוא מלת אור. כי אחר זה חזר א"א והוריד המסך שמתחת החכמה, למקום המלכות, והוחזרו עי"ז ג' הכלים דבינה ות"ת ומלכות למדרגת הבינה, וכן אור שלם של נרנה"י דאורות, ואז האי י' אתפשט ויצא מאויר שלה מה דאשתאר אשתכח אור מההוא רזא דאויר סתימאה כי אחר שיצא האי י' מאויר סתימאה חזר האויר להיות אור, שפירושו אור שלם בנרנח"י, שהוא אור חכמה. באופן שבעת שרוצה א"א להשפיע הקטנות לאו"א מכניס הי' באור שלו ונעשה לאויר. ובעת שרוצה להשפיע להם מוחין דגדלות חוזר ומוריד הי' מאויר ונעשה לאור.