זהר

לב) רבי יצחק הוה יתיב יומא חד, קמי מערתא דאפיקותא, אעבר חד בר נש, ותרין בנין עמיה, והוה אמר חד לחד, דא תוקפא דשמשא, מסטרא דדרום איהו, ועלמא לא אתקיים אלא על רוח, בגין דרוח, איהו קיומא שלימו דכל סטרין, ואלמלא דאיהו קיימא בשלימו, לא יכיל עלמא לאתקיימא.

פירוש הסולם

לב) רבי יצחק הוה יתיב וכו': רבי יצחק, היה יושב יום אחד לפני מערת אפיקותא. עבר אדם אחד ושני בניו עמו, והיה אמר אחד לשני, תקפו זה של השמש שהוא ז"א, הוא מצד דרום, שה"ס ימין, חסדים. והעולם, שהוא הנוקבא, אינו מתקיים אלא על רוח, שהוא קו אמצעי, משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, כי קו אמצעי שהוא רוח, כולל ב' הצדדים דרום וצפון, ימין ושמאל, שה"ס חכמה וחסדים, ואלמלא שהוא נמצא בשלמות, לא היה העולם, שהיא הנוקבא, יכול להתקיים.