זהר

לב) ובגין כך, ישראל מקדמין, וחכמין ליה בחכמה, בעקימו, בגין דלא יכיל לאבאשא, ולשלטאה. ועל דא, יעקב דאיהו ברזא דמהימנותא, כל עובדוי לגבי דעשו, בגין דלא יהב דוכתא ליה, לההוא חויא, לסאבא מקדשא ולא יקריב לגביה ולא ישלוט בעלמא, ועל דא, לא אצטריך ליה לאברהם, לאתנהגא בעוקמא, ולא ליצחק, בגין דעשו, דאיהו סטרא דההוא חויא, עד לא אתא לעלמא. אבל יעקב, דאיהו מאריה דביתא, איבעי ליה, לקיימא לקבליה דההוא חויא, דלא יהיב ליה שלטנותא כלל, לסאבא בי מקדשא דיעקב, ועל דא, אצטריך ליעקב, יתיר מכל בני עלמא, ובגין כך, ישראל קדישין, אתברירו חולק עדביה דקב"ה, דכתיב, כי חלק יי עמו יעקב חבל נחלתו.

פירוש הסולם

לב) ובגין כך ישראל וכו': ומשום זה, מקדימים עצמם ישראל ומתחכמים אליו בחכמה במרמה כדי שלא יוכל להרע ולשלוט. ועל כן יעקב שהוא בסוד האמונה, כל מעשיו כלפי עשו היו, כדי שלא ליתן מקום לנחש ההוא לטמא המקדש, ושלא יקרב אליו, ושלא ישלוט בעולם.
ועל דא לא אצטריך וכו': ועל כן לא היה נצרך לאברהם להתנהג במרמה ולא ליצחק, משום שעשו שהוא הצד של אותו הנחש עוד לא בא לעולם. אבל יעקב, שהוא בעל הבית, כלומר בעלה דשכינתא, היה צריך לעמוד כנגד אותו הנחש שלא לתת לו שליטה כלל לטמא בית המקדש של יעקב, שהיא הנוקבא, ולפיכך נצרך ליעקב, להלחם עמו במרמה, יותר מכל בני העולם. ומשום זה, שיעקב לחם עמו במרמה, וקנה ממנו הבכרה והברכות, ישראל הקדושים, נבררו להיות חלק גורלו של הקב"ה, שכתוב, ​כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.