זהר

לב) יומא חמישאה, לקבליה דמשה. יומא שתיתאה, לקבליה דאהרן. ואינון ששת ימי בראשית לתתא, לקביל ששת ימי בראשית דלעילא. ומאן אינון ששת ימי בראשית לעילא. אינון דרמיזו בקרא, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל וגו' לך ה' הממלכה. ואינון חולקהון דצדיקיא ברזא דא, הגדולה: דא אברהם. הגבורה: יצחק. התפארת: יעקב. הנצח: חולקא דמשה. ההוד: חולקא דאהרן. כי כל: לקביל חולקא דיוסף. הממלכה: חולקא דדוד. ויוסף שבת אקרי לתתא, לקביל צדיק חי העולמים, ואקרי שבת לעילא. ובג"כ כתיב, על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת.

פירוש הסולם

לב) יומא חמישאה לקבליה וכו': יום חמישי, הוא כנגד משה, שהוא נצח. יום הששי הוא כנגד אהרן, שהוא הוד. ואלו ששת ימי בראשית שלמטה, הם כנגד ששת ימי בראשית שלמעלה. ומי הם ששת ימי בראשית שלמעלה. היינו אלו הרמוזים בכתוב, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה. והם חלקם של הצדיקים בסוד כזה, הגדולה, שהיא חסד, היא אברהם. הגבורה, היא יצחק. התפארת, הוא יעקב. הנצח, הוא חלקו של משה. ההוד, הוא חלקו של אהרן. כי כל, הוא כנגד חלקו של יוסף, שהוא יסוד הנקרא כל. הממלכה, היא חלקו של דוד. ויוסף נקרא שבת למטה, דהיינו יום השבת, כנגד צדיק חי העולמים, ונקרא שבת למעלה שהוא יסוד, הנקרא כל. ומשום זה כתוב על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת, לכפר על עון מכירת יוסף (כנ"ל אות כ"ט).