זהר

לב) קם רבי שמעון, פתח ואמר, שמעו הרים את ריב י״י, מאן ריב. דא שכינתא, דאיהי ריב י״י, דאיהי רבי, רב. בגין בנהא איהי ריב, ברבי ורבן ורבא, ריב ודאי בכלהו תנאים ואמוראים. דאיהי מריבת בהון, בשית סדרי משנה, בגין בעלה דאיהו עמודא דאמצעיתא, כליל שית סדרין.

פירוש מעלות הסולם

לב) קם רבי שמעון וכו׳: קם ר״ש פתח ואמר, שמעו הרים את ריב ה׳, שואל איזו ריב. ומשיב זו השכינה היינו מלכות. שהיא נקראת ריב ה׳ מטעם שהיא מתוקנת במסך לא לקבל את האור העליון, הנקרא הוי״ה, ונוהג בה זווג דהכאה הנקרא ריב. שהיא רבי, היינו הפוך ריב ותשכח רבי, כי ע״י ההכאה באור העליון חוזר האור מלמטה למעלה בסוד אור חוזר ומלביש את האור העליון והאור העליון נתפס ומתקשר בהמדרגה, וחוזר אח״כ מלמעלה למטה בסוד התלבשות האור בכלי והקומה מאירה, ונמצא שמריב נעשה צירוף רבי. וכן רב, שהוא אותיות בר מלשון חוץ, בסוד פוק תני לברא, וכשנתקן במסך המזדווג עם אור העליון, נעשה הצירוף רב. היא מריבת בשביל בניה, ברבי, היינו להמשכת מוחין דחיה, ורבן ה"ס המשכת מוחין דיחידה, ורבא היינו להמשכת מוחין דנשמה, ודאי רבה בכל התנאים, שה״ס נה״י דז"א והאמוראים, שה״ס חג״ת שלה, שהיא מריבה בהם, בששה סדרי משנה, הרומזים לו״ק, משום בעלה, היינו ז״א, שהוא עמוד האמצעי הכולל ששת הסדרים, שהם ו״ק, להמשיך לה המוחין שהם ג״ר.