תוכן

לא. וז"ש בתקונים (תקונים חדשים צז, ב) על הכתוב (משלי ל, טו) "לעלוקה שתי בנות הב הב", שעלוקה פירושו גיהנם, והרשעים הנלכדים בגיהנם זה, צווחין ככלבא הב הב, דהיינו הב לן עותרא דעלמא הדין, הב לן עותרא דעלמא דאתי.
ועם כל זה הוא מדרגה חשובה לאין ערך יותר מהראשונה, כי מלבד שמשיג שיעור הגדלות האמיתית של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך, הנה היא המדרגה המביאתו לשמה. כמו שאמרו חז"ל (פסחים נ, ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ועל כן נבחנת המדרגה הזו הבאה לאחר י"ג שנה לבחינת קדושה, והוא סוד השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה, שהיא סוד השכינה הקדושה. כי השפחה מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה.
אמנם הוא צריך לעשות כל האמצעים המותאמים שיבא לשמה, כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר, "ושפחה כי תירש גבירתה" (משלי ל, כג), כי לא תניחהו לאדם להתקרב אל הגבירה שהיא השכינה הקדושה.
והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, היא שיתאהב בהקב"ה בתאוה גדולה, בדומה לבעל תאוה המתאהב בתאוה גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו כל היום וכל הלילה, ועל דרך שאמר הפיטן (סליחות ליום שני של עשרת ימי תשובה) "בזכרי בו אינו מניח לי לישון". ואז נאמר עליו "ועץ חיים, תאוה באה" (משלי יג, יב), כי ה' מדרגות הנשמה הם סוד עץ החיים, שמהלכו חמש מאות שנה, שכל מדרגה היא בת מאה. דהיינו כי יביאהו לקבל כל אלו ה' בחינות נרנח"י המבוארות בחלוקה הג'.