זהר

לא) מכאן אוליפנא, דהא לבר נש חייבא, אסור לאקדמא ליה שלם, ואי אצטריך, יקדים ליה כדוד, דבריך ליה לקב"ה, ואתחזי דבגיניה קאמר. ואי תימא דרמאות הוה. לאו. דהא כל מאן דסליק ליה לקב"ה, ואתחזי דבגיניה קאמר, לאו רמאות הוא. ומאן דאקדים שלם לזכאה, כאילו אקדים ליה לקב"ה, כ"ש מר, דאיהו שלמא לעילא ותתא.

פירוש הסולם

לא) מכאן אוליפנא וכו': מכאן אני לומד, אשר לאדם רשע אסור להקדים לו שלום, ואם הוא מוכרח להקדים לו שלום, יקדים לו שלום כמו דוד שברך את הקב"ה, והיה נראה שבשביל נבל אמר. ואם תאמר שרמאות היתה, אינו כן, כי כל מי שמעלה דבריו אל הקב"ה, ונראה שבשביל האדם אמר, אינו רמאות. משום שכך דרכם של צדיקים, שמדברים לאדם, כפי הנדמה, אבל הם מעלים דבריהם אל הקב"ה. כדי לקיים הכתוב, שויתי ה' לנגדי תמיד. ומי שמקדים שלום אל צדיק, הוא שוה כמו שמקדים שלום אל הקב"ה. כל שכן אדוני, דהיינו ר"ש, שהוא השלום של מעלה ושל מטה.