תוכן

לא) ואלו המ"ב הם משמות ע"ב ס"ג מ"ה, שיש בכל א' מהם י"ד אותיות, ד' אותיות הוי"ה ועשרה אותיות המלוי, והם ג"פ י"ד, הרי מ"ב. ובפרשה שניה ע"ב תיבות עד ושמתם, ואלו לתיקון חג"ת, כי כל א' וא' יש הוי"ה של עיינין, האמורה בתיקונים, ויש בכל הוי"ה מהם כ"ד עיינין, ג"פ כ"ד הם ע"ב. וטעם היות הוי"ה דעיינין בזרועות, לפי שהעינים של לאה הם נגד הזרועות של ז"א, ומשם לוקחת הארת עיינין, ולזה בה הוי"ת עיינין, ורבקה אין לה אלא כ"ד אחת מהאמצע. וזש"ה וכד"ה על שכמה, כי הכד הוא על שכמה, לפי שהיא למטה מן החזה, והכ"ד שפי' הוא למעלה, ולזה היא על שכמה. וכבר פי' כי היסוד דאימא הוא קצר ובחזה מסתיים, ומשם מתגלים ויורדים אל היסוד, וכשיורדים האורות אלו עולה כדי לקבל השפע הזה, ואף אם היא עולה לקבלו נקרא ירידה, לפי שהאור בא לה דרך ירידה. וזש"ה (בראשית כ"ד ט"ז) ותרד העיינה. מלכות נקרא באר, אבל אימא נקר' מעיין, כמ"ש בזוהר שאעפ"י שהיא נקבה בדכורא אסתיימת. ואמר עינה, דהיל"ל עין, לפי שסוף סוף היא נקבה, וממלאת כדה מפי המעיין, שהוא מקום שמסתיים היסוד של אימא. ואמר ותעל, לפי שיסוד שלה אינו רחב, ואינו יכול לקבל כל אותם האורות, וחוזרים ומסתלקים למעלה, ואז מקבלת אותם בדרך עליה, ואז היא עולה, וזהו ותעל.