זהר

לא) בההיא שעתא, נחתא מן קדמוהי את כ מעל כורסיה יקריה, אזדעזעת ואמרה קמיה : רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא כבודך. וכד נחתת כ מעל כורסיה יקריה, אזדעזעו מאתן אלף עלמין ואזדעזע כרסייא, וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. אמר לה קב"ה : כף, כף, מה את עביד הכא, דלא אברי בך עלמא, תוב לאתרך, דהא בך כליה, כלה ונחרצה אשתמע, תוב לכרסייך והוי תמן. בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכתה.

פירוש הסולם

לא) בההיא שעתא נחתא וכו': באותה שעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כסא כבודו. נזדעזעה ואמרה לפניו : רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני. כשירדה אות כ' מעל כסא כבודו, נזדעזעו מאתים אלף עולמות ונזדעזע הכסא, וכל העולמות נזדעזעו לנפול. אמר לה הקב"ה כ"ף כ"ף, מה את עושה כאן, לא אברא בך את העולם, שובי למקומך, כי בך כליה, ובך נשמעה כלה ונחרצה, שובי לכסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו וחזרה למקומה.
פי', בההיא שעתא שהיתה המ' נושאת ונותנת עם קב"ה למברי בה עלמא מבחינת גילוי אור פני מלך בעולם כנ"ל, גרם זה לירידת הכ' מעל כסא הכבוד, שהיא עולם הבריאה ואזדעזעת ואמרה וכו' דאנא כבודך. ואז אזדעזעו ר' אלף עלמין הנמשכים מחו"ב דבריאה. שהיא כח"ב דבריאה. ואזדעזע כורסייא, וכלהו עלמין שמשם ולמטה אזדעזעו למנפל.
ביאור הדברים. כי אלו הטענות של האותיות לפני הקב"ה למברי בהו עלמא, הן כמו עלית מ"ן לקבל מקב"ה מ"ד לאותה הקומה השייכת למדתה של האות, ותהיה הנהגת הזו"ן שהם המשפיעים של העולם, בבחינת קומת מ"ד המושפעת על אותה האות. וכן ענין תשובתו של הקב"ה לכל אות ואות מכ"ב האותיות דזו"ן, הוא בחינת הורדת מ"ד ויציאת קומת האור לשעתו, בשיעור המ"ן שהעלתה כל אות ואות וכשקומת האור התחילה לגלות הנהגתה בעולם, הנה אז נשמעה תשובתו של הקב"ה לאותה האות, כי נגלתה אי יכלתה להנהיג העולם מחמת האחיזה של הקליפה במדתה, בסוד, זה לעומת זה עשה אלהים, ובזה נסתלקה לה כל אות ואות והלכה לה למקומה. שז"ס השעשועים של הקב"ה עם כל אות ואות של כ"ב האותיות, מתוך נתינת מקום לכל אחת ואחת לגלות שליטתה כרצונו, עד שיתבררו מאליהן מתוך חפצן עצמן, מי מהן זכאית להנהגת העולם על ידה. וז"ש לעיל ותרין אלפין שנין עד דלא ברא עלמא הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו.
ועם זה תבין שבעת שהתחילה המ' לגלות האור הגדול שלה בעולם, גרמה לכ' לירד מעל כסא הכבוד. כי סוד הכסא הוא בב' בחינות: א) שהוא מכסה על המלך, בסוד ישת חושך סתרו ​(תהלים י"ח), ומשום זה נק' כסא מלשון כיסוי. ב) היא מגלה כבוד המלכות בעולמות, בסו"ה ועל הכסא דמות כמראה אדם ​(יחזקאל א') והוא על ידי צירוף ג' האותיות מל"ך שאז אותה המלכות שנעשתה כסא המלך, ומכסה עליו, בסוד ישת חושך סתרו, עולה למעלה ונעשית ך' פשוטה שה"ס לבוש אל המלך עצמו, שהמלך עצמו, שהוא ז"א מתגלה על ידה כנ"ל, גם נעשתה עטרה על ראש המלך כנ"ל.
אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני מלך בעולמות בלא לבוש ך', הנה אז ירדה ג"כ הכ' מעל כסא הכבוד, כלומר, שהפסיקה פעולתה לכסות על המלך, וגם היא אמרה ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא כבודך דהיינו שהנהגת גילוי כבוד המלך תשלוט בה בלבד, בלי שום כיסוי, דהיינו כרצונה של המ'. וז"ש בההיא שעתא ואינו אומר שהכ' עאלת ואמרה קמיה ניחא וכו', כמו שאיתא בכל האותיות, והוא משום שהיא לא נתעוררה מעצמה, אלא עם שליטתה של המ', כי שליטת המ' לשעתה, הורידה גם את הכ' מעל כסא הכבוד שבעולם הבריאה כמבואר.
וז"ש, אזדעזעת ואמרה ניחא וכו' כי בעת ירידתה מעל הכסא נזדעזעה היא ור' אלף עלמין שהם העולמות הנמשכים מחו"ב שבבריאה וכן וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. והענין הוא, כי כל הקשר בין עליון לתחתון, מראש המדרגות עד סופן, הוא ע"י מלכות דעליון שנעשתה כתר לתחתון וסוד הכ' ה"ס התלבשות המלכות דעליון בתחתון. וג' בחי' יש בכסא. א) נק' שש מעלות לכסא, שהן וה"ק של התחתון הנקראים חג"ת נה"י. ב) הן ד' רגלי הכסא, והן המוחין כחב"ד של התחתון. ג) היא המלכות של העליון היורדת מהעליון לתחתון ומתלבשת בו, שבדרכה של המלכות באים כל האורות מהעליון ומאירים בתחתון.
ולפיכך, בעת ירידת הכ' מכסא הכבוד נפסק הקשר של אצילות עם כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה. כי הכ' היא מלכות דאצילות המלובשת בכחב"ד דבריאה, ומשפעת לעולם הבריאה הנק' כסא הכבוד, את כל אורותיה וכיון שהכ' ירדה משם, נתבטל הקשר עם האצילות, ונזדעזעה הכ', כי נפסק כחה מלהשפיע לבריאה, ונזדעזעו מאתן אלף עלמין, שהם חו"ב, הכוללים את כחב"ד דבריאה. וכן כל העולמות אזדעזעו למנפל. כי אבדה מהם כל חיותם והשפעתם מעולם האצילות. וכן עד"ז יש לפרש ביחס של הקב"ה שהוא בינה עם הזו"ן דאצילות, כי המלכות של הבינה המתלבשת בז"א היא הכ' ונמצאה הכ' הזאת שהיא הכסא של הקב"ה השורה על הז"א, כי הקב"ה הוא בינה, שהוא העליון דז"א, והז"א נעשה כסא לבינה. ונמצא שנפסק בירידת הקשר של הבינה עם הז"א, כי הכ' ה"ס מלכות הבינה המתלבשת בז"א ומשפעת לו כל אורותיה. ולפיכך נזדעזעה היא עצמה, דהיינו שנפסקה יכלתה להשפיע אל הז"א, וכן אזדעזעו מאתן אלף עלמין, שהם המוחין של הז"א הנק' חו"ב, וכן נק' כחב"ד, שהם ד' רגלי הכסא כנ"ל, כי כל השפע שלהם נפסק וכן כלהו עלמין אזדעזעו למנפל, שהם וה"ק דז"א, חג"ת נה"י, שהם כוללים כל העולמות שמתחתיו, כי נאבד מהם כל שפע הבינה, וכיון שנתרוקנו מאורות אצילות נזדעזעו ליפול לבי"ע דפירודא ולהחרב.
וז"ש, אמר לה קב"ה וכו' כלה ונחרצה אשתמע, תוב לכרסייך : היינו כנ"ל, שמסבת ירידת הכ' מעל כסא הכבוד אזדעזעו גה"ר דז"א וכלהו עלמין אזדעזעו ליפול ולהחרב דהיינו שנשמע כלה ונחרצה, שפירושו כליון חרוץ לבלי תקומה עוד. ולכן את מוכרחה לשוב לבחינת הכסא כנ"ל.
וז"ש, בההיא שעתא נפקת מקמיה: מדגיש שוב לומר בההיא שעתא להורות כי ענין חזרתה למקומה לבחי' כסא, באה יחד עם התשובה של הקב"ה למ', דלא יאות לעלמא למיקם בלא מלך, כלומר, שענין הזעזועים שנתגלו בכ' בעת ירידתה מעל כסא הכבוד, דכלהו עלמא אזדעזעו ליפול, וענין התשובה של הקב"ה אל המ' דלא יאות לעלמא למיקם בלא מלך, הנה ב' אלו באו בבת אחת, והבן.