תוכן

לא) והנה הבחינה הב' הזאת, נזכרת בכמה מקומות בזוהר: האחד הוא, בפרשת ויקהל בדף קצ"ה ע"ב, וז"ל, תא חזי, בארבע סטרין דעלמא, בד' תקופין, קלא אתער, וההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה, וההוא אתערותא דסטרא אחרא, עאל בין קלא לקלא. ואתחשך נהורא בקלא דלתתא, ובגין דלא מטא נהורא קלא דלעילא לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא, וההוא קלא הוא קול מלחמה, קול רעה, ודא איהו ברעה כו'. פירוש הענין: כי הזכר של הקליפה הנקרא נחש, הנקרא אלהים אחרים, הוא הנקרא קלא דסטרא אחרא, שעליו נאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה, ברעה כתיב. וכשהוא עולה ונכלל באלהים קדושים שביסוד ז"א, ואז הוא מפסיק בין יסוד שבו ליסוד שבנוקביה. וזמ"ש, עאל בין קלא לקלא, ואז אתחשך נהורא, על ידי קלא דסטרא אחרא, שעליו נאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, ומפסיק ביניהם, והשפע היורד, לוקח אותו קלא דסטרא אחרא. גם זה עצמו הוא סוד פסוק, כי את משכן ה' טימא כו', הנזכר בפרשת אחרי, בדף ע"ט ע"א, וז"ל, אצטריכנא לגלאה כו', דתנינן בשעתא דחיויא תקיפא דלעילא אתער, בגין חובי עלמא, שארי ואתחבר עם נוקבא, ואטיל בה זוהמא כו', הה"ד כי את מקדש ה' טמא כו'. ושם במקומו, יתבאר קצת יותר מבואר, כמ"ש, דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין מתאחדן בההיא זוהמא, דאטיל חיויא תקיפא כו', וע"ש. גם נתבאר בפרשת בראשית, דף נ"ג ע"א, ודף נ"ח ע"ב, ענין הנחש דאטיל זוהמא בחוה.