תוכן

לא) עוד לסיבה אחרת נקרא הדעת בשם משקל. והוא, כי היכר המשקל, אם הוא שוה, או פחות או יותר, איננו ניכר אלא בלשון המשקל אשר למעלה באמצעיתו, זקוף ועומד כפי נטייתו והכרעתו לכאן או לכאן. וכבר ידעת, כי בחינת הלשון הוא בדעת עליון, ונודע כי המשקל נשקל על ידי אבנא חדא למשקל בה, כנזכר פרשת תשא ברעיא מהימנא דף קפ"ז ע"ב. והנה כל אבן היא בחינת אות יוד, והיא סוד המוח, שהיא החכמה. והאבן הזו היא סתומה, שאין האור שבתוכה יוצא לחוץ. אבל יש אבנין נקיבן, אשר אור האבן ההיא. יורד דרך הנקב ההוא למטה. וגם אור אחר, עולה דרך הנקב ההוא מתתא לעילא, כמו שנבאר בע"ה. והנה סוד האבן, היא באה מטיפת המוח, הנמשכת מן החכמה אל הדעת, ומשם נמשך אל הבינה, ועל ידי הדעת נשקלת האבן ההיא, אם היא כבידה או קלה. פי' שכאשר האבן היא קלה, עולה אותו כף המאזנים למעלה. ואם היא כבידה, יורד אותו הכף מאזנים למטה. כך הענין זה, כי אם האור הזה שבחכמה הוא גדול, ודומה אל האבן הכבידה, היורדת היא למטה, כנודע כי כפי ערך כבידות האבן, תרד מטה מטה. ואם הוא אור מועט וקטן, אינו יכול לרדת למטה מחמת קלותו. והרי ביארנו אופן המדידה האחת, הנקראת משקל, והיא בסוד אור החכמה, היורד דרך הדעת. ושם נשקל בדעת, אם ירד הרבה וימשך למטה, או לאו. ודע, כי ג' מדרגות הנזכר, שהם: משקל, ומשורה, ומדה, הם סוד מ"ש בפרשת תרומה כנזכר, הנקראים: אור, ומים, ורקיע. כמו שנבאר בע"ה. ונמצא, כי המשקל הוא בחינת מדידת טיפת האור, הנמשכת מן החכמה אל הדעת, שבו נשקל גודלו וקוטנו.