זהר

לא) יהי אור. כל מה דנפק ברזא דא נפק. יהי, על רזא דאו"א, דאיהו י"ה, ולבתר אתהדר לנקודה קדמאה, למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא.

פירוש הסולם

לא) יהי אור, כל מה דנפק, ברזא דא נפק: כל היוצא ונאצל בהעולמות, יוצא בסוד הכתוב הזה דיהי אור. כלומר שדרכי פעולת הזווג המבוארים לפנינו בביאור הכתוב יהי אור הם נוהגים כן באצילת המוחין של כל המדרגות כולן.
יהי על רזא דאו"א דאיהו י"ה: המלה יהי רומזת על סוד או"א, שהם י"ה, דיהי. הי רומזת על אבא והה על אמא. והיינו או"א תתאין הנקראים ישסו"ת. ולבתר, אחר אותיות י"ה שביהי, אתהדר לנקודה קדמאה, הוחזר לנקודה הראשונה. כלומר שחזר וכתב נקודה דהיינו י כמו הי הראשונה, שכתוב יה"י. למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא,להיות התחלה להתפשט לדבר אחר, פירוש, כי י הניתנה בסוף המלה יהי, אחר או"א שהם י"ה רומזת שי' זו נכנסה באור או"א, ונעשו לקומת אויר. כי אותיות אל"ה דאלהים, נפלו מהם וירדו למקום זו"ן, ונשאר בהם רק מ"י דאלהים, שה"ס רוח. ואומר שע"כ נתמעטו או"א וקבלו י' בהאור שלהם. למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא, שנעשה עי"ז התחלה, להתפשטות המוחין לפרצוף אחר, שהוא זו"ן, כי בסבת התמעטות שלהם, ירדו אותיות אל"ה לזו"ן. ואח"כ בעת שמחזירים אליהם אותיות אל"ה, עולה עמהם גם הזו"ן, ומקבלים מהם מוחין (כנ"ל בדף מ"ב ד"ה ויאמר אלהים) הרי שבסבת כניסת הי' לאור י"ה שנעשה לאויר, נעשה התחלה להתפשטות המוחין בשביל זו"ן, שעליו אומר הכתוב יהי אור.