זהר

לא) ועל דא אתגליף ן' פשוטה, כללא דתרין: נ' כפופה נוקבא חדא, י' דאיהי רעותא דאפיק שבילין, בטש בין אתוון, ועבד רקיעא דיעקב, בין תרין רוחין, ואטיל ביני שייפי מלולי, עד דנחת להאי נ', דאיהי כפופה, וחברו לה כחדא, צפון ודרום, לבתר אתקשרו כחדא. האי נ' כפופה, באר שבע אקרי, ואתמלי מיעקב, לאשקאה כל עדרי ענא, וע"ד ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. תו, מבאר שבע לעילא, דהא מינה נפיק, לבתר אזיל לאשקאה לחרנה, דאיהו בירא דלתתא, חרון אף ה', חרב ה', דינא, בי דינא, אלקים. וע"ד אלקים באו גוים בנחלתך, (ע"כ תוספתא).

פירוש הסולם

לא) ועל דא אתנליף ן' פשוטה וכו': הזהר חוזר, על הדברים הנ"ל ומבארם יותר. ואומר, ועל זה נחקק ן' פשוטה, שהוא כלל של זכר ונקבה, שהם זו"ן, כי נ' כפופה, היא נוקבא בלבדה, בלי דכר, י' שהיא הרצון, דהיינו הבינה, שהוציא ל"ב שבילין, הכה בין האותיות, דהיינו בכ"ב אותיות, שהם זו"ן, כמ"ש לעיל בסוד אבני יקר דמתלהטן, ועשה את הרקיע שהוא יעקב, דהיינו קו אמצעי, בין ב' הרוחות דרום צפון, שהם קו ימין וקו שמאל, והטיל חבור בין הגזרים, דהיינו מ"י אל"ה שנתבתרו בתוך, ונעשו לימין ושמאל המכחישים זה את זה, ועתה על ידי זווג דהכאה על מסך דחירק שהוציא את קו האמצעי, חזרו ונתחברו יחד. ויצאו בזה ג' קוין בקו אמצעי עצמו, כנ"ל בדבור הסמוך. עד דנחת, עד שירד יעקב, להאי נ' דאיהי כפופה וחברו לה כחדא צפון ודרום, עד שירד יעקב אל הנ' כפופה שהיא הנוקבא, וב' הקוין שלו ימין ושמאל נתחברו בה כאחד, שבזה נבנית הנוקבא, ונעשית ראויה לזווג, לבתר אתקשרו כחדא, אחר זה נתקשרו יעקב והנוקבא כאחד, ונעשו אות ן' פשוטה, שהוא כוללת יעקב ונוקבא.
האי נ' כפופה וכו': נ' בכופה זו שהיא הנוקבא, הכלולה בן' פשוטה, נקראת באר שבע והיא מתמלאת מיעקב, כנ"ל בסמוך, להשקות כל עדרי הצאן, דהיינו להשמיע לתחתונים. ועל כן, אומר הכתוב, ​ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. פירוש. שיעקב היה דבוק בנ' כפופה ביחד בסוד ן' הפשוטה, שאז בחבור הזה, נקראת הנ' כפופה באר שבע. ואומר הכתוב, שיצא מחיבורו זה עם באר שבע, וילך חרנה שהיא שמאל וחרון אף.
תו, מבאר שבע וכו': עוד, יש לומר, מבאר שבע, פירושו למעלה, דהיינו בינה, כי ממנה יוצא, ומקבל שפעו, וע"כ נאמר עליה ויצא יעקב מבאר שבע, ואחר כך הולך להשקות את חרן, שהוא הבאר של מטה, דהיינו הנוקבא, שבה הדינים המכונים חרון אף ה', וכן חרב ה', שבה הדין של בית הדין הנק' אלקים, וע"כ אומר הכתוב על שם אלקים, אלקים באו גוים בנחלתך. כי משם הזה נמשכים הדינים. ושיעור הכתוב, ויצא יעקב, היינו שיצא עם שפע, מן הבינה, שנקראת באר שבע וילך לחרן, והלך להשפיע את השפע אל הנוקבא הנקראת חרן בעת שהוא מחוסרת שפע. (ע"כ תוספתא).