זהר

לא) ובגין כך, בכל ירחא וירחא, חד שעיר, בגין לאמשכא ליה לאתריה ויתפרש מן סיהרא, וכן ביומי דכפורי, לאקרבא ההוא שעיר, ודא בחכמה, לשלטאה עליה, ולא יכיל לאבאשא, דכתיב, ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה, ואוקמוה דדא עשו, דאיהו שעיר, וכלא בחכמה וברמאות לגביה. מאי טעמא, משום דכתיב, ועם עקש תתפתל, בגין דאיהו חויא בישא, עקים, רוחא חכים לאבאשא, אסטי לעילא, ואסטי לתתא.

פירוש הסולם

לא) ובגין כך בכל ירחא ומשום זה בכל חדש וחדש, מקריבים שעיר אחד, כדי להמשיך אותו למקומו, ויפרד מן הלבנה שהיא הנוקבא דז"א, שאורה נתכסה מפני העקב של עשו (כנ"ל אות כ"ז) וכן ביום הכפורים צריכים להקריב שעיר ההוא. וזהו נעשה בחכמה כדי לשלוט עליו ולא יוכל להרע. שכתוב, ​ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו', ובארוהו שזהו עשו שהוא שעיר. וענין החכמה שבשעיר ראש חדש ורה"ש ויום הכפורים. עי' לעיל פרשת נח דף ל"ו ל"ז ל"ח ובהסולם שם. ובפ' וירא דף קי"ב קי"ג קי"ד ובהסולם שם.
וכלא בחכמה וכו': והכל נעשה בחכמה ובמרמה אליו, מהו הטעם, משום שכתוב ​ועם עקש תתפתל, משום שהוא נחש הרע, רוח עקלתון, חכם להרע, מסטין למעלה ומדיח מלמטה.