זהר

לא) יומא רביעאה, לקבליה דדוד. דכתיב ביה, יהי מאורות. מארת חסר, דהא כנסת ישראל לית לה נהורא מדילה, אלא מה דאיתייהב לה על ידא דצדיקא. הכי נמי דוד, דכתיב ביה עני ואביון אני, ולית ליה חיים, אלא מה דאתיהיב ליה מיומי דאדם קדמאה, ע' שנין.

פירוש הסולם

לא) יומא רביעאה לקבליה וכו': יום רביעי, הוא כנגד דוד, שהוא מלכות. שכתוב בו, יהי מארת, מארת כתוב חסר ו', משום שכנסת ישראל, שהיא המלכות, אין לה אור משלה, אלא מה שניתן לה על ידי הצדיק, שהוא יסוד. כך דוד, שכתוב בו עני ואביון אני. ואין לו חיים אלא מה שניתנו לו מימיו של האדם הראשון, ע' שנים.