זהר

לא) וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא, והוה רישיה משקעא בתהומא רבא, היך יכול יעקב לנענעה לה. אלא ההוא אבנא, זוייתיה משקען בתהומא רבא, ורישיה אתמגוס בבי מקדשא, ועלה קדש קודשין, ושכינתא יקרא עילאה עלה. הה"ד, משם רועה אבן ישראל. ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה.

פירוש הסולם

לא) וכי אבנא דמינה וכו': שואל, וכי האבן שממנה נשתל כל העולם, שראשו היה נשקע בתהום הגדול, איך היה יכול יעקב לנענע אותה. ומשיב, אלא אבן ההיא, הזוית שלה היתה שקועה בתהום הגדול. וראשה עלה בבית המקדש, ועליה עמד קדש הקדשים, ועליה השכינה היקרה העליונה. ז"ש, משם רועה אבן ישראל. והשם הקדוש של מלך העליון נחקק עליה. אתמגוס פירושו לפי הענין, עלה.