זהר

לא) אמר רבי שמעון, ברי, הא מארי תריסן קא נחתין מלעילא, מלובשין שריין. קשתותיהון קשתי אש, ורומחיהון אשא, וסייפיהון להבה, כלהו מארי עיינין. בודאי הא מארי תריסין בבי מדרשא, ואלין בהון יתערון לאגחא קרבא לעילא. ולא עוד, אלא דהא נונא רברבא קא אתיא, רב המנונא סבא, ודאי בכמה נונין חיילין קדישין דתלמידי חכמים דמתרבין בימא, כען צריך לפרשא לון רשת, למהוי ברשות דילן. ולמארי תריסין מאני קרבא כען צריך, לאתקנא בקירטא, באבנין דקירטא, בקשתא, בגירין דקשתא. ברומחא, בסייפא. החזק מגן וצנה, דאית מארי תריסין, דאינון מגיחין בסוסוון, ואית אחרנין דאינון רגלין, דעלייהו אתמר במפקנותא דגלותא דמצראי, כשש מאות אלף רגלי וגו׳.

פירוש מעלות הסולם

לא) אמר רבי שמעון וכו׳: אמר ר״ש לר׳ אלעזר, בני, הרי בעלי המגינים, שהם נשמות הצדיקים המתוקנות במסכים המגינים שהחצונים לא ינקו משפעם, הם יורדים מלמעלה מלובשים שריון, בסו״ה וילבש צדקה כשריון (ב״ב ט:) קשתותיהם קשתי אש, ורומחיהם אש, וחרבותיהם להבה, כולם בעלי עינים כלומר שזכו לאור היוצא מן העינים, הנקרא אור החכמה, בסו"ה עיני העדה שהם חכמי העדה. בודאי הם בעלי המגינים שבבית המדרש. והם בהם, היינו בכלי המלחמה שהם קשת רומח וחרב, מעוררים לערוך מלחמה למעלה, לגרש את החצונים שלא יטו שפע הקדושה לצדם ויחריבו מקורות השפע. ולא עוד אלא שהדג הגדול הרי בא, והיינו רב המנונא סבא, (עי׳ לעיל אות ט"ו) ודאי בכמה חיילות קדושים של נשמות תלמידי חכמים, הנקראים דגים המתגדלים בים, הוא בא, כעת צריכים לפרוש להם רשת, כדי שיהיו ברשותנו, כדרך דגים הנצודים ברשת. ולבעלי המגינים, אנו צריכים כעת לתקן כלי מלחמה, בקלע, ובאבני קלע, בקשת ובחצי קשת, ברומח ובחרב, כמ״ש החזק מגן וצנה, שיש בעלי מגינים שהם עורכים המלחמה בסוסים, ויש אחרים שהם חיל רגלים, שעליהם נאמר ביציאת מגלות מצרים כשש מאות אלף רגלי וגו'.
פירוש: אחר שר' אלעזר באר את הזווג הגדול של הלויתן, והצדיקים האלה תמיד בעת שלמדו באיזה ענין, מיד נתגלה להם האורות השייכים לאותו ענין, ומדרגת הלויתן שהוא התנים הגדול, ה״ס החכמה הנמשכת מקו שמאל, והמשכת חכמה זו באה בדינים, שכמו שצריכים כלי מלחמה בעולם הזה, לגרש ולהכניע את השונא שלא יחריב את העולם, כן הוא ממש בעולמות העליונים, שצריכים כמה מיני דינים, הנקראים כלי מלחמה, לגרש החצונים, שלא יטו שפע החכמה לצדם, ויחריבו מקורות ההשפעה, והמקור של אלו כלי מלחמה, יוצא במדרגות הקדושה עצמם, ומשם נמשך למטה, להכניע ולהרחיק את החצונים והקליפות מן שפע הקדושה, וזה שכתוב, א״ר שמעון ברי, הא מארי תריסן קא נחתין מלעילא שהם נשמות הצדיקים הנקראים בעלי תריסין (ברכות כז:) פירש״י חכמים המנצחים זה את זה בהלכה, יורדות מלמעלה מלובשות שריון, בסו״ה וילבש צדקה כשריון, כי אלו הצדיקים שזכו לשלימות ההיא, להעלות מ״ן לזווג הגבוה הזה, הנה אין בהם מבחינת קבלה לצרכיהם עצמם, והמ״ן שהעלו היו רק כדי להשפיע נ״ר ליוצרם, ולא לקבל, ולכן הם מתקנים, עם מעשיהם הטובים, והמיין נוקבין, בחי׳ מסך לנוקבא שהיא מלכות, ומכשירים אותה אל הזווג הגדול הזה, שההכשר עצמו ה״ס אור חוזר העולה ממסך הנוקבא ולמעלה, וכל העולה ממטה למעלה פירושו השפעה ודחית הקבלה לעצמו, (עי' תע״ס ח״ד פ״א אור פנימי אות ט׳) ואז נעשה זווג דהכאה עם אור העליון, ואור העליון מתלבש בלבוש אור החוזר העולה, וחוק הוא בעולמות העליונים שכל מדרגה תחתונה הגורמת תוספת אור אל המדרגה העליונה הימנה, הרי כל אותה תוספת אור חוזרת ומושפעת ג״כ אל המדרגה ההיא שגרמה את הופעתו, ואור העליון עם הלבוש של אור החוזר בא מלמעלה למטה, דהיינו לאותו הצדיק שהעלה את המ״ן, וכל הבא מלמעלה למטה פירושו שבא לכלל קבלה, וכיון שעובר דרך המסך, נוטל עמו בחי׳ הלבוש מן המסך, והתחתון מקבל את האור העליון תוך לבושו זה, והפירוש הוא, כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה משהו מן האור העליון הבא אליו אלא לפי מדת השפעת נחת רוח ליוצרו, היינו במדת הלבוש של האור החוזר המלביש על אור העליון, וזה נבחן למקבל על מנת להשפיע וע״כ הקבלה מלובשת תוך ההשפעה או"י באור חוזר, וזה נקרא לבוש משורין לא לקבל לעצמו כלום, אם לא תמצא בו השפעה ליוצרו. ולכן הם נקראים בשם מארי תריסין, מלובשין שריין.
קשתותיהון קשתי אש, ורומחיהון אשא, וסייפיהון להבה. הם ג׳ כלי מלחמה להלחם עם הס״א שלא תמשיך החכמה ממנו מלמעלה למטה, ולהלן חושב גם כלי רביעי שהוא הקלע, כמ״ש לאתקנא בקירטא באבנין דקירטא. ענין קשת ה״ס התעוררות הדינים דנוקבא שהם דינים קשים הנקראים אש, בסוד את קשתי נתתי בענן, שהוא מלכות, שבתוכה ג׳ גווני הקשת והם ג׳ הקוים. רומח הוא דומה לחרב שהוא בחי׳ קו האמצעי עם מסך דחירק, אלא החילוק הוא שבחרב יש ב׳ פיפיות וברומח אין שם אלא פה אחד, דהיינו דינים דמפתחא. קירטא ה״ס מלכות דמדת הדין, שזורקים אותה למעלה לבינה, וממעטים הבינה מג״ר לו״ק, כדי להפיל בזה כל החצונים הנאחזים בהתפשטות הארת החכמה שבקו שמאל דבינה, ויש בזה כמה בחינות קלע הנקראים אבני דקירטא.
חרב מפורש להלן אות נ״ג וכן בפרשת שופטים (אות ג׳) דרישא דחרבא י׳, גופא דחרבא ו׳ תרין פיפיות דילה ה״ה. ב׳ ההי"ן. וה״ס הדינים שבמסך דחיריק שקו אמצעי משמש בו למעט ג״ר דשמאל כדי ליחדו עם הימין, י׳ רישא דחרבא ה״ס השביל דאו"א עלאין, שה״ס י׳ דהוי״ה ששם שורש הכל. גופא דחרבא ו׳ היינו הקו האמצעי שהוא הנושא של מסך דחיריק שפועל בו היחוד של ב׳ הקוים ימין ושמאל. תרין פיפיות דילה ה״ה הוא משום דהמסך דחיריק כולל בתוכו מלכות ובינה, בסוד מנעולא ומפתחא שהם ב׳ כוחות לפעולת יחוד זה. (עי׳ בהקדסה״ז אות מ״א מאמר מנעולא ומפתחא) והיות שעיקר הפעולה לשרוף הס"א נעשה כשהקו האמצעי שה״ס החרב ממשיך הדינים ההם למקומו לכן אמר וסייפיהון להבה שפעולת השריפה היא בעת שהאש נאחז בקו האמצעי. והנה גילוי הדינים הנ״ל הם בעת גילוי החכמה, וחכמה נקראת עינים בסוד רשר״ד שהם חבת״ם כנודע, לכן אמר כלהו מארי עיינין וכו׳ המאירים באורות החכמה שנקראים עינים ואורות החיה בסוד והחכמה תחיה בעליה. והיות שבזווג הגדול הזה מאיר גם אור היחידה, לכן אמר ולא עוד אלא דהא נונא רברבא קא אתיא, שה״ס שער הנון, המאיר באור היחידה, רב המנונא סבא וכו׳ (עי׳ בהקסה״ז אות קי״ט) ומה רב המנונא סבא וכו׳ מנהיר שרגין בהיכלא דמלכא משיחא, כי רב המנונא סבא הוא בעל התקונים הצריכים להתגלות בגמר התיקון עם ביאת המלך המשיח שה״ס התגלות אור היחידה. כען צריך לפרשא לון רשת, שה״ס תקון המסך הראוי להמשיך את אור היחידה וכדרך הבא לדוג דגים שהוא פורש רשת, (עי׳ בסולם פרשת משפטים אות ש״ד) למהוי ברשות דילן, היינו ברשות הקדושה, ולמארי תריסין המאירים באורות דחיה, מאני קרבא כען צריך וכו׳ לגלות הדינים והעונשים לאלה הרוצים להמשיך אורות אלו מלמעלה למטה. דאית מארי תריסין דאינון מגיחין בסוסוון בסו״ה כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, (עי׳ זהר צו אות ע׳) ואית אחרנין דאינון רגלין וכו׳ מבואר לעיל תקון י״ח אות ק״ג עיי״ש.